סימנים

שער החניון נפתח

כל כך הרבה זמן לא הייתי פה. עוד רגע אלחץ על הכפתור שיביא אותי לקומה השלישית ואני לא בטוחה אם האצבע יציבה מספיק כדי להצליח ללחוץ. לא על הכפתור. לא עליך. לא בכלל.

נבלה.

קומה 3

הדלת פתוחה לכבודי

לא זוכרת איך הולכים על העקבים המזויינים האלה. או איך הולכים. או נושמים.

לא בא לי אותך בכלל. כזה חצוף ומתנשא ומביך. מי אתה חושב שאתה, שויתרת עלי ככה. למי אכפת התירוצים שלך. שהחיים שלך אלפי קילומטרים ממני. שרצית שאבוא. שאתה מוכן להסתפק במה שנצליח להשיג ברגעים שבהם אתה כאן.

במקום פשוט להשאיר את כל הקילומטרים האלה מאחוריך ולהשאר. הנחת לי לשחרר.  ויתרת עלי.

חצוף. כל מילה תהיה קטנה  ואפסית לעומת הבלגאן שיש לי בראש עליך. באיזה קטע אתה מבקש שאעזוב הכל ואבוא? עזות מצח.

עקשן. שחצן. חצוף. מושלם. אני שונאת אותך. אתה אהבת חיי.

תראה אותך. מה זה?

העקב שלי מתקן אותו דרך הצלעות. ככה משתחווים?

 מה זה הזלזול הזה! שנתיים-שלוש בלעדי ונדפקת לגמרי. מקולקל . פגום. אני רוצה שתראה לי שאתה מתאמץ! 

העקב עוזר לו למצוא את הזווית הנכונה, מצייר סימנים בעור האפסי והמושלם שלו.

לא רוצה יין! לא רוצה לראות תנועה אחת שלך! תוציא לשון ותנקה את מה שנשפך פה! 

סימנים חדשים מוצאים מקום על העור הממכר שלך. הנעה לתנועה.

כמה התגעגעתי אליך. נמאס לי ממך.

אין לי כוחות אליך. אתה לא שווה את כל זה. פשוט לא שווה. כלום!

מתיישבת, נשענת על שתי הכריות שלמרות התקופה שחלפה, זכרת לסדר. 

רגל נשלחת קדימה. נו, זריז.. או שאני צריכה לעשות את זה בעצמי?

 התקלקלה לך הלשון?

תנקה אותם קודם, אפס. אתה לא רואה שגם הם התלכלכו?

מגפיים מצוחצחים הוסרו.

איך אני אוהבת לראות אותך שם. כשהרגליים שלי עליך. סביבך.

זוכר איך היית אוסף תמונות שפרסמתי, מקיף בציור לב עקום את כפות הרגליים שלי, ושולח לי. יכולתי לשבת שעות כשהרגליים שלי מונחות במקום הטבעי שלהן. בידיים שלך. שלמות. שונאת אותך.

טוב, די, שחרר. מנערת את הרגל מהיצור המיותר הזה. למה באתי בכלל. אני מכורה אליך. זוז!

לך! תראה לי איך אתה קטן מתחת לשולחן. יותר קטן. 

בוא לפה. אפס. לפה.

ראש.

הדבר היפה שהוא נצמד אלי. הריח שלו. נבלה, איך הוא יודע מה לעשות כדי להמיס אותי.

עוטפת אותו. רוצה להכניס אותו אלי. את כולו. שיטמע בי, שלא יעזוב. זונה בוגדנית.

מבקש רשות לדבר, אלילה מושלמת שלי.

כן אהבה.

סליחה גבירתי.. אני לא מצליח להעז למצוא מילים..

פני הכלב הוסרו, מונחות על השולחן. הידיים עוברות על הפנים החשופות, קמטוטי גיל, זיפים עדינים, מרימה סנטר כדי לפגוש ירוק של עיניים. דבר.

 אוכל להעז לשתף אותך בפנטזיה, כזאת שמתקיימת מחוץ לחדר הזה?

אהבה, זה הרגע שלך. אתה רשאי.

התחננתי לפגוש אותך היום שוב

כדי להצליח להוציא את זה ממני. יש לי פנטזיה

שבה

נווו כבר! תדבר! מילים!

 ..תכנסי להריון ממני..

אני חושבת שבשלב הזה בקע יותר רעש מאי פעם מהסוויטה שלנו. חההה! קורע. הרגת אותי. אני חולה על הראש שלך!

הירוק מביט בי, חצי מושפל

זה היה רציני?

תגיד לי, אין לך מספיק ילדים? מה יש לך, מאיפה הבאת לי את זה עכשיו?

סליחה אלילה שלי שלא יצא לי מובן.. אין לסמרטוט כמוני סיכוי להצליח לדעת להתבטא ברמה שלך.. ברשותך אסביר

תסביר כבר, תסביר. אני לא מבינה מה ההזיה שקרתה פה כרגע. נו.

אלילה מושלמת שלי, אין לי זכות להעז לחשוב באופן הזה

ועדיין

יש בי תקווה שיום אחד זה יקרה. ואז

אם זה יהיה המצב

 ותסכימי להביא ילד עם מישהו כמוני

אז

לא תעזבי אותי יותר..

קומה 3

מעלית

לוחצת- חניון

משחררת