כשהמזוכיזם שלך אפילו לא מתחיל להזיז לסדיזם שלה.

אחד הדברים שקשים לנו הנשלטים במערכות יחסים של שליטה נשית הוא
הזמן הזה שבו יש הכל חוץ מפמדום, חוץ מבדסמ, חוץ מFLR. הFLR הזה? בתרגום פשוט- מערכת יחסים שהאישה שולטת בה ולגבר, אם אפשר לקרוא לו כך, אין שליטה ביחסים.

בכל אופן, בואו נודה על האמת פה, רוב הזמן, זה מה שזה, חיים נורמטיביים של אנשים נורמטיביים עם
עיסוקים נורמטיביים וחברה נורמטיבית ומשפחה נורמטיבית. וזה מה שזה רוב הזמן, ולנו הנשלטים
קשה עם זה.

קשה להיות עם השולטת שלך, זמן כל כך משמעותי שבו היא לא השולטת שלך,
זאת אומרת, לא שולטת. נקודה. אבל אלו הם החיים הנורמטיביים, ואנחנו גם ואולי אפילו בעיקר רוצים להיות נורמטיביים.

אבל לא הכל אבוד, רחוק מזה, רחוק מאד למעשה.

יש את הרגעים האלו, שהם כל כך עוצמתיים, שהם חודרים אותנו בקלות, משתלטים עלינו בקלות,
והכי חשוב, נשארים בנו לאורך זמן. רגע כזה יכול ללוות אותי שבוע, להיות נוכח בהכרה שלי שבוע,
ולהשאיר אותי קצת תחת ההשפעה שלו, של הרגע הזה, וממילא ולכן גם תחת ההשפעה של השולטת,
גם כשהמציאות היא נורמטיבית ונטולת שליטה. גם במציאות הנורמטיבית, הרגע הזה חי בי, ומשאיר אותי
מחובר למקום שלי כנשלט, לפוזיציה שלי כנשלט, להיררכיה שבה אני חי.

רגע כזה.
בוקר, היא מתארגנת ליציאה לעבודה, אני יוצא אחריה אז אני איטי קצת יותר, עשיתי לה קפה,
יש שיחה ערה שממשיכה מהערב הקודם, היא מתארגנת, אני סביבה ואיתה ומדברים,
היא הולכת לשירותים ואני הולך איתה, ממשיכים את השיחה, עד כאן רגיל. היא מתיישבת להשתין,
ואז היא לוקחת את המברשת שיניים שלי, שמה אותה מתחת לזרם השתן שלה, מסתכלת עלי,
וממשיכה את השיח כאילו כלום לא קורה. אני קצת בהלם. היא מוציאה את המברשת שיניים שלי,
מסתכלת עליה בשביעות רצון, נותנת לי אותה ומסתכלת עלי במבט שממתין למשהו.
אני לא חושב, זה קורה כל כך בלי מחשבה, זה חלקים הרבה יותר ראשונים שלי שעובדים פה,
אני לוקח את המברשת, לא מרטיב במים, לא שם משחה, פשוט מצחצח עם המברשת המושתנת דקה או שתיים,
ואז שוטף אותה כרגיל ומחזיר למקום.
אנחנו לא מדברים על זה, זה כאילו לא קרה. אבל היא יודעת את האפקט של מה שהיא עשתה. והיא עכשיו
מאד מאד למעלה. ואני מאד למטה. לכמה ימים טובים.

רגע כזה.
שעות הערב המוקדמות, שנינו עייפים ומותשים מהיום, וצריך קניות, שנדחות מיום ליום,
והערב כבר חסרים הרבה דברים, ואנחנו כבר לא נצא לסופר לעשות קניה.
אז הוחלט שאני ארד למכולת השכונתית היקרה לעשות השלמות של הדברים שחסר, בעיקר קפה וגבינה צהובה,
כי איך אפשר לחיות בלי אלו? וביצים.
בחוסר חשק אני מתלבש ומתארגן לצאת, היא רובצת מול הטלוויזיה, יותר נחה מאשר רואה משהו, היא באמת מותשת.

כשאני ממש כבר בדלת היא קוראת לי, אני ניגש, היא אומרת שהיא צריכה להשתין, ואין לה כוח להגיע לשירותים.
ומסתכלת עלי. מחכה. אלו לא דברים מדוברים. אלו לא נוהלים. זה אפילו לא עובר באיזו מחשבה מודעת.
אני ניגש אליה, דוחף את השולחן הסלוני רחוק. יורד על הברכיים ומקרב את הפה שלי לאיבר מין שלה,
היא מסיטה את המכנס הקצר והתחתון הצידה, ומחכה. אני מצמיד את הפה שלי פעור לאיבר שלה,
ואחרי כמה שניות, היא משתינה, ואני שותה הכל. כשהיא מסיימת להשתין אני מלקק אותה ומנקה אותה.
כשאני קם, קצת בהלם קצת מזועזע ממה שקרה עכשיו בכזו טבעיות, היא אומרת לי, תשטוף את הפה
כשתחזור מהמכולת, לא עכשיו. וזהו, המבט שלה והפוקוס שלה חזרה בטלווזיה.

וככה, ברגעים קטנים כאלו, של פחות מדקה, גם בימים הכי קשים והכי לא בדסמים שלנו,
הבדסמ, השליטה שלה וההיררכיה שלנו נשמרים. ככה ברגע אחד קטן, היא שומרת אותי בדיוק איפה שהיא רוצה אותי. בלי להתאמץ.

אז מסתבר שאפשר למלא ברגע אחד דלק שמספיק לשבוע.