אני בענייני סאדו מאזו לא מעט זמן, מהצד המזוכיסטי של ענייני הסאדו לא מעט זמן, במובן של עשרות שנים לא מעט זמן, עשרות שנים ברבים, כמה עשורים טובים.
ואני אומר את זה, כי בסדיזם כזה מעולם לא נתקלתי, ואוי אוי אוי כמה שאני נתקלתי בסדיזם, כמה שמשכתי אלי סדיזם, כמה פרובוקציות עשיתי בשביל להפיק סדיזם.
אבל כזה סדיזם ? אף פעם .
זה לא שהסדיזם שלה הכי סדיסטי או הכי קיצוני שיש. הוא לא, או בעצם, אם נדייק, כנראה שהמונח הנכון הוא, הוא עדיין לא. לא. אבל זה לא העניין.
העניין הוא, שאצל כל מי שהכרתי עד עכשיו, הסדיזם היה כלי להפקת גרוי מיני, התעוררות מינית, וגם סיפוק מיני,
כל מי שהכרתי עד עכשיו, הסדיזם היה אך ורק חלק ממיניות, והמיניות היתה המישור היחיד שבו הסדיזם פעל.
אבל היא.
היא אחרת. הסדיזם שלה אחר.
זאת אומרת, כן, בטח, הסדיזם שלה מפיק לה גרוי מיני והנאה מינית וסיפוק מיני. ברור. ובטח.
רק ש..... הסדיזם שלה מפיק לה גם אושר. פשוט אושר.
תחשבו על ילדה קטנה שמחכה ליום הולדת שלה כי בו היא תקבל מלא מתנות ?
ואז מגיע היום הולדת והיא מקבלת הרבה מתנות והיא שמחה ומאושרת ? ככה. כזה אושר.
הסדיזם שלה אחר, הוא מפיק לה אושר. אושר פשוט. אושר נקי. אושר.
ואתמול בלילה, אנחנו יושבים לראות את התשדיר בחירות, רואים ומתעסקים, מתעסקים ורואים,
ואז ברגע אחד של התעסקות, אחד מתוך הרבה, היא מכאיבה לביצים שלי בצורה כל כך קשה וכואבת, שפעם ראשונה
בקשר הזה אני מזיז לה את היד, ואני עף מהמקום שלי, פיזית עף מהמקום שלי.
אחרי כמה זמן, תוך כדי שיחה על הבחירות, היא אומרת "אתה שם לב שאני אחרת ? שמאז הקטע עם הביצים שעפת, אני אחרת ? "
ואני מסתכל עליה. היא אחרת.
ולוקח לי כמה שניות להבין מה אני רואה, ועוד כמה שניות להאמין במה שאני רואה.
היא פשוט מאושרת. בפשטות מאושרת.
הכאב הזה שהיא הכאיבה לי, מילא אותה, ועשה אותה מאושרת. ועכשיו כבר כמה זמן היא בזה. מלאה ומאושרת.
והמשפט הזה, שהיא אמרה בהתחלה, בדרך אגב, בתוך הרבה מאד מילים אחרות, המשפט שאמר "אתה תצטרך לכאוב בשביל שאהיה מאושרת"
פתאם נעשה כל כך מוחשי, לא לכאוב בשביל שתהנה מינית, לא לכאוב בשביל שתהיה מגורה, לכאוב בשביל שתהיה מאושרת.
כזה סדיזם עוד לא חוויתי.
ונדמה לי שזה פעם ראשונה מזה הרבה מאד שנים. שאני חושש.
פתאם אני מבין, שגן עדן יכול להיות מקום מאד מאד כואב.
