שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

על כיפה אדומה וחיות אחרות

מסע לגילוי הקצוות, השליטה, ההתמסרות והכאב.
לפני שנתיים. 31 באוקטובר 2021 בשעה 11:11

המח

בהחלט האיבר הכי חשוב בעיני

אין כמו להציץ למח מטונף

למח אפל

לפתוח אותו לרגע ולזהות את הנקודות

לזהות איך הן נדלקות

איך הן נרטבות

מח רטוב זה כל כך טעים

אני אוהבת שמרטיבים לי אותו

אני אוהבת להרטיב ולהתגרות במח חריף וחד

במח קצת מסוכן

אני אוהבת שדברים לא נאמרים

אולי רמיזה קטנה

מתוחכמת

שנונה.

לדמיין לאן היא יכולה ללכת

מה השלב הבא

וזה שאחריו.

מח חריף זה הדבר הכי סקסי שיש

(כן, גם קוביות בבטן, אני לא רק עמוקה)

אבל הפינג והפונג

זה הדבר הכי מחרמן שיש

רק לחשוב על מה יכול להיות

על מה יכול לקרות פה

עוד רגע

אולי מחר

אולי אף פעם.

הרבה זמן לא פתחו לי את המח

לא הרגשתי את ההרגשה הזו

של המשחק הזה

שגורם לדם לבעבע מתחת לעור שלי

שגורם לי להתעורר

להרגיש חיה

שגורם לחיה המטונפת שבי להתעורר.

לגרום לדם בצד השני לבעבע

לקרוא את זה בין השורות

להרגיש את החשמל הזה בקול

בפנים צ'ילי, בחוץ צ'יל

 

ופתאום הוא הגיע

והוא כנראה BAD NEWS

אבל המח שלי כבר חצי ערום

בלי שיקרה כלום

אני מרגישה איך זה כבר קורה.

 

אוח. הסכנה הזו מטריפה אותי

זה הולך להיות רעיל

דאמאת

 

 

 

 

 

 

Alpha1one1​(שולט) - כתוב מ ה מ ם
לפני שנתיים
buttertoy - תודה, הסמקתי :-)
לפני שנתיים
jasper1​(אחר) - וכל זה עם התמונה של ג'ו גולדברג. מסוכן ורעיל זה אנדרסטייטמנט.
אבל זה גם הכי כיף :)


(התרגום של הספר השלישי כבר על האש, אגב).
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י