פתאום אני רוצה שכולם ידעו. להוציא החוצה הכל. לתאר לפרטי פרטים את מי שאני ומה שאני. את הצורך הזה שבוער בי בפנים. אני רוצה לספר הכל. להקיא החוצה את כל מה שלא סיפרתי אפילו לעצמי. את הבושה, והסלידה, והחרדה. שידעו כמה אני רוצה, לא, בעצם כמה אני צריכה להרגיש, ולכאוב, ולהזדיין. שידעו שכל מי שעובר לידי הוא פוטנציאל לא ממומש. שיאמרו לי חצי בצחוק, וחצי בקנאה, וחצי בסלידה, שאני שרמוטה. ואני רק אחייך ואתקן אותם. לא, לא שרמוטה. כלבה וזונה.
אני רוצה לצעוק לעולם שאני רוצה תמיד זיין בתוכי, שימלא את הריק הזה מבפנים. ושאני מייחלת לגרום לכמה שיותר אנשים לגמור ממני. לענג אותם, רק כדי שאוכל להתענג מהעונג הענוג שלהם. לצעוק שאני רוצה את כל המינים ואת כל הצבעים. שאני רוצה הכל כל הזמן. להיות מפושקת ופתוחה. שלא ישאר כלום סגור בפנים. שלא יהיה שום חלק ממני שלא מרוח על הקיר, פרוס לעיני המבקרים לרווחה. אני רוצה להסביר שאני רוצה להיות חסרת משמעות, מעופפת כמו עוד קליפת שום, בדיוק כמו שאני רוצה באותה נשימה את ההערצה הרגעית שאפשר לקבל רק מכישרון חבוי של מציצה. הכל ולא כלום. אני רוצה להגיד לכל המצקצקים, והמתחסדים שיקפצו לי, ושילכו להזדיין. אבל איתי בבקשה. ואני רוצה ללכלך אותם עם המיניות הסוטה שלי עד שיבינו שזו לא מיניות מעוותת, אלא מיניות בריאה. להביא להם את החרגון שאני מרגישה. למרוח עליהם את מיצי הנשמה שלי כדי שישלמו על כך שהייתי צריכה להסתיר אותה, ואז לחזור וללקק אותם מהם כדי שירשו לי לקבל אותה בחזרה, כדי שיאשרו לי אותה. אני רוצה שכולם ידעו ויסלדו, ואני רוצה שכולם יגידו לי שאין טוב ממה שאני מרגישה.
אז מה כבר ביקשתי?רק קצת קבלה עצמית ונרמול של הסט ייה.
