על הגדה

כרית ליד רגלי. ברכייך על הכרית. הרצועה שמחוברת לקולרך מלופפת סביב ידי, שמונחת על ראשך. בטלויזיה יש איזו סדרה קומית מטופשת. למי אכפת מה. את לידי, נשענת עלי, מניחה את ראשך על רגלי. היד שאוחזת ברצועה פנויה ללטף את שערך. להשחיל אצבעות עמוק לתוך בשיר. ללטף. ומדי פעם, ללפות את השיער בחוזקה, גם כי אני נהנה מזה, וגם כדי להזכיר לך שאת כאן ועכשיו. ולא מצופה ממך כלום, אלא להיות כאן ועכשיו. אין לך מה להוכיח. את היא ההוכחה. היד השניה תאכיל אותך מדי פעם. ביסלי, אולי? צריך גם להזהר לא ללכלך את השלט של הטלויזיה.

ומדי פעם, כן, ליטוף או מעיכה של השד. או הפטמה. כי הם שם. לא צריך יותר, נכון?

אבל רגע, איזה ביסלי, בעצם? או שעדיף להאכיל אותך פיצה כשצופים בקומדיה מטופשת בטלויזיה?