לפני שנתיים. 1 ביולי 2022 בשעה 17:39
אני רואה אתכם. תמירים. קשוחים. חזקים. אותנטיים. לא כמו כל הפייקים שלא באו למסיבות בדאנג'ן בשנות ה-70'.
הכוח זורם מכם. העוצמה. העוצמה של מי שיודע מה הוא שווה. של מי שיודע לדרוש את הכבוד שהוא ראוי לא. של מי שהיה כאן קודם, כשהכל היה חול וביצות, ולא היו אפילו שלושה גוונים של אפור, אלא רק אחד.
אני רואה אתכם, עד הרגע בו מישהו דורש שתיקחו אחריות על המעשים שלכם. או על המילים בהן השתמשתן.
פתאום כבר לא רואים אתכם, אה?
פתאום זה "מה פתאום, לא התכוונתי לזה ככה, הכל בהומור, ה-PC הרס את הכל בקהילה, כבר אי אפשר לומר שום דבר בלי עורך דין, למה את כל כך רצינית, איפה החוש הומור."
פתאום זה "מי שלא מסוגל, שלא יכנס למטבח". פתאום זה "כבר אסור לתת מחמאות?".
לדרוש כבוד אתם יודעים, זה כן.
