טריגרים: מין בכפיה.
א.
אסטרה נאנחה ביאוש, בעודה משחיזה את חרבה. המלחמה הארורה לא הראתה סימן שהיא עומדת להגמר, והחדשות מהבית בישרו על רעב, ועל מגיפה חדשה שאילצה אנשים להשאר בבתיהם. אפילו העצים כבר לא דיברו, כך סיפרו השמועות. היא חשה חסרת אונים, וידעה שהיא באמת כזאת. מפקדת זוטרה ביותר, בצבא שכנראה נגזר עליו להשמיד. יהיה רע, היא ידעה. יהיה רע לכולם. לפחות, היא שירתה באחד הגדודים המובחרים ביותר של האומה, והיתה מוקפת במשובחות שבלוחמות.
המחנה התמקם כבר לפני שבוע על גדת הנהר הגדול. הערב, היה זה תורה של החוליה של אסטרה לצאת לסיור. הלוחמות פסעו אט ובדריכות, מנסות להיות ערניות לכל סכנה. הנופים כבר הפכו מוכרים, והחושך היחסי כמעט לא הגביל את את יכולותן של האלפיות לראות למרחוק. כשלפתע, מה שתפס את תשומת ליבן היה ריח, דווקא. בשר שרוף.
הן התקרבו בזהירות, למדורה סביבה ישבו שלוש דמויות. מעל למדורה הוצבה גווייתה של איילה, והועלתה לאיטה באש.
“מה הם עושים?”, שאלה גורדיאה, בגועל.
“הם מבשלים את החיה, ועומדים לאכול אותה.”
“הם אוכלים בשר?!”, התקשתה גורדיאה לשמור על קולה לוחש.
“עוד לא הבנת כמה נורא האויב מולו אנחנו נלחמים?”
“אלו בוודאות אורקים,” אמרה הייגל. “אנחנו יכולים לחסל אותם מרחוק?”
“כן,” אמרה אסטרה. "אבל כדאי שניקח אחד בשבי. נחזיר אותו למחנה לתשאול. אולי נלמד מהבהמה דברים מועילים. גורדיאה, את תוכלי לנטרל אחד מהם ממרחק כזה, בלי לפגוע בו?”
“אני חושבת שכן. לא שאני מבטיחה שלא יהיו חבורות או שריטות. אני אקח את הימני ביותר, ואתן תדאגו לשניים האחרים?”
מטח החיצים היה מהיר ואכזרי. שני האורקים בקושי הספיקו לשמוע את שריקות החיצים לפני שננעצו בדיוק מרהיב בגרונם, חרף המרחק הניכר. השלישי, בינתיים, הופתע לגלות שהוא מרותק למקומו בזמורות שצמחו במהירות מהקרקע, ונכרכו בזמורותיהם סביב כל גופו. הוא נאבק, אך הקנוקנות היו חזקות ממנו. הוא ניסה לשלוח יד לגרזן, אך מאוחר מדי. הוא שותק לחלוטין, ולאט לאט איבד גם את היכולת לנשום. בעודו מאבד הכרה, חשב שהוא רואה לפניו שלוש צלליות דקות. אלפים. הוא ניסה לירוק בבוז, אך לא הספיק. החשכה שתתה אותו אליה.
“די, גורדיאה. שחררי קצת. אנחנו צריכות אותו חי.”
"הוא שוקל יותר מפי שתיים מכל אחת מאיתנו. איך נביא אותו חזרה?”
“נאלץ לארגן אלונקה, או משהו דומה. לא חייב שיהיה לו נוח. נסו למצוא קלונסאות מתאימים בסביבה, ואני בינתיים אכפות אותו היטב שלא יעשה בעיות.”