בעצם, הייתי יותר חרמנית מאשר הייתי רעבה. תפסתי שוב את טבעת הקולר וגררתי אותו לאמצע הסלון. הוא שנא את הקולר. טען שזה משפיל. הסברתי לו שזאת בערך הכוונה. ושבכל פעם שהוא איתי, או מדבר איתי, או מתכתב איתי, או עושה משהו שפקדתי עליו מרחוק, הוא יהיה עם הקולר שלי. להזכיר לו שהוא שלי. להזכיר לי שהוא שלי. בסלון, משכתי אותו מטה, והוא שכב ערום על הרצפה. סופי, החתולה הלבנה שלו, הביטה בנו במבט תוהה.
הזין שלו כבר כמעט עמד לחלוטין. לפתתי את האשכים שלו, ולחצתי. הוא נאנק, אבל התגובה לא אחרה לבוא. היא אף פעם לא אחרה לבוא. הוא נאנח בקול, עוצר את הכאב, אבל הוא לא היה יכול לעצור את הזקפה. ואני לא הייתי יכולה לעצור את החיוך. "אתה צעצוע נהדר, נכון?"
הוא הנהן.
"לא, נראה לי שהיום נשחק משחק נחמד. אתה תחזור אחרי מה שאני אומרת. כשאני אומרת 'אתה צעצוע טוב', אתה עונה 'אני צעצוע טוב'. ברור?"
"אני צעצוע טוב."
"שוב."
"אני צעצוע טוב."
"שוב."
"אני צעצוע טוב."
זה חרמן אותי שאין דברים כאלו. "תמשיך". התחלתי להחלץ מהמכנסיים, ולאחריהם התחתונים.
"אני צעצוע טוב. אני צעצוע טוב. אני צעצוע טוב. אני צעצוע טוב."
עליתי עליו. עדיין לובשת את החולצה והחזיה. הזין שלו היה בתוכי. או שאני הייתי סביבו. הרגשתי מלאה. דחפתי את גופי עוד מטה על האגן שלו. לא היה לו זין ארוך במיוחד, אבל הוא היה רחב, וזה היה כיף. הו, זו היה כיף.
"אתה כלבלב טוב וצייתן."
"אני כלבלב טוב וצייתן."
"שוב."
"אני כלבלב טוב וצייתן. אני כלבלב טוב וצייתן. אני כלבלב טוב וצייתן."
הורדתי את החולצה, בטעות קורעת כפתור אחד.
"אני כלבלב טוב וצייתן. אני כלבלב טוב וצייתן."
הסרתי את החזיה, והשלחתי אותה הצידה. סופי החתולה זינקה לעברה. טוב, נטפל בזה אחר כך.
רק עליתי עליו, וכבר התחלתי להתנשם ולהתנשף. תחושה הכוח אפפה אותי מבפנים ומבחוץ. הנעתי את האגן בתנועות קטנות, מתאמצת לשמור על שליטה עצמית.
"אתה הילד היפה והמוצלח שלי."
שקט.
ידעתי שזאת תהיה הנקודה הקשה לו. תמיד היה קשה לו לומר דברים טובים על עצמו.
שתי סטירות חזקות. הוא דמע, אבל לא הוציא צליל.
"אתה הילד היפה והמוצלח שלי."
"אני הילד… היפה והמוצלח שלך."
"שוב."
"אני הילד היפה והמוצלח שלך. אני הילד היפה והמוצלח שלך. אני הילד היפה והמוצלח שלך. אני הילד היפה והמוצלח שלך."
נשענתי קדימה, גופי נצמד לגופו. השדיים שלי על החזה שלו. הרמתי והורדתי את האגן על הזין שלו. הוא היה שלי. הגבר המוצלח הזה היה שלי.
"אני הילד היפה והמוצלח שלך. אני הילד היפה והמוצלח שלך. אני הילד היפה והמוצלח שלך."
תפסתי את שיערו, ומשכתי. הוא השתתק לרגע, בפה פעור. זאת היתה המטרה. תקעתי את הלשון שלי בפיו, מזיינת לו את הפה בזמן שזיינתי לו את הזין.
שחררתי.
הזדקפתי על הזין, נחה לרגע. ההתכווצויות של הכוס שלי המשיכו, והוא התחיל לזיין אותי חזרה, בתנועות קלות, מהוססות. הוא לא ידע אם מותר לו. סופי הלבנה באה והתחככה לו בראש. "מיאו?", שאלה.
"מיאו," עניתי.
"אתה שלי. תגיד את זה."
ראיתי שהוא מהסס לרגע. היו לנו בעבר דיונים בהם הוא התעקש משום מה שהוא שלי רק כשאנחנו ביחד. טכנית, זה היה נכון, אבל כל כך לא רלוונטי. לא כרגע.
רכנתי קדימה וליטפתי את הפטמות שלו. מוללתי. מעכתי. צבטתי. משכתי. לא כדי לגרום כאב. כדי לגרום לו עונג. הוא לא היה יכול להתנגד.
"אני שלך. אני שלך. אני שלך. שלך. שלך. שלך."
לא היתה לי ברירה אלא לגמור, נכון?
"שלך. שלך. שלך."
המשכתי לשבת לו על הזין. ראיתי שהוא היה קרוב לגמור גם.
"שלך. שלך. שלך. שלך. שלך. שלך. שלך. של… של… של…"
ונרפה.
רכנתי בחזרה קדימה. מחבקת אותו. עוטפת אותו. לוחשת לו כמה שהוא טוב ונהדר. כמה שהוא שלי.
קמתי, והתיישבתי לידו. סופי באה להתחכך. "מיאו?" שאלה.
"מיאו. בהחלט מיאו," עניתי.
"בוא," פישקתי את רגלי. "תנקה את מה שהשארת כאן."
