אני אוהב מערכות יחסים פתוחות. אצל אחרים. אני זוכה לשחק עם האשה, מבלי לדאוג יותר מדי לכל מה שמסביב. כמובן שחייבת להיות לפחות חיבה. אבל באמת שמדובר בהרבה פחות טרחה, בתמונה הגדולה.
את אולגה פגשתי באיזו מסיבה. מאנץ', בעצם. היא היתה יפהפיה. יפה מדי, לטעמי. נשים שיודעות שהן יפות הן כאב ראש. אבל איך שהוא, דברים התחברו. היא היתה ג'ינג'ית טבעית, מתולתלת, כאילו נולדה באירלנד. נמוכה ממני בראש וחצי, ורזה מאוד. אחר כך למדתי שכשהיתה צעירה יותר ו"רזה יותר", היתה דוגמנית. לא היה ברור לי למה שתרצה להיות רזה יותר, אבל נו, נשים והתסביכים שלהן. בעיקר נשים יפות והתסביכים שלהן. ואיך שהיא מצצה. מצאנו לנו חדר שקט במאנץ', והיא עינגה אותי. מסתבר שהיא היתה נשואה כבר כמה שנים, אבל בעלה היה ונילי לחלוטין. לא היה לו שום עניין בלקחת שליטה, והיא אהבה אותו, אבל זה היה חסר לה. אז הם פתחו. היא למדה כלכלה, או משהו כזה. וכשהזין שלי היה בתוכה, היא גם היתה אשת שיחה מרתקת. אבל לא בשביל זה התחלנו להפגש, הרי.
בעלה ידע הכל. או לפחות ידע שהיא נפגשת עם גברים. אני לא מוכל להתעסק עם בוגדות. מישהי שמשקרת לבעלה, תשקר גם לי. אבל ברגע שהכל ידוע, והכל בהסכמה, לא אכפת לי. זה ביניהם. לא קשור אלי. ואז, יום אחד, היא אמרה משהו על זה שבעלה סקרן, ומעוניין לצפות. נשמע לי כמו כאב ראש, אבל אחרי מחשבה, הסכמתי. זאת נשמעה לי כמו חווייה מעניינת עבורה, ובאמת שהיה אכפת לי ממה שטוב לה.
# # #
"שלום, אני..."
"ששששש!" הנחתי אצבעי על פי. "לא אכפת לי."
הוא נראה נבוך. התמתח, והשתתק.
"אנחנו לא מדברים. אני לא נוגע בך. אתה לא נוגע בי. מוסכם?"
הוא הנהן.
"אבל אני כן צריך ממך מילה אחת. אתה נותן את ההסכמה שלך לכך שכשאני כאן, אתה תהיה קשור?"
"כן."
הנהנתי. הגשתי צרור אזיקים לאולגה. "זוג אחד מעל המרפקים שלו, וזוג אחד על פרקי הידיים."
היא נעלה אותם, בשתיקה.
"עכשיו, הניחי כרית ליד השולחן, והורידי אותו על הברכיים על הכרית."
היא צייתה, והוא שיתף פעולה.
"עכשיו, זוג אזיקים על הקרסולים, וחברי אותם לידיים. וכבלי אותו לרגל השולחן."
עכשיו הוא היה מנוטרל לחלוטין. הוא היה יכול אולי להתנתק מהשולחן, אבל גם אם כן, הוא לא יוכל להתקדם לשום מקום.
לקחתי אותה אלי, וחיבקתי ברכושנות. לפתתי את שערה מאחורי ראשה, ומשכתי לאחור. נשקתי אותה עמוק. חזק. קצת שיקרתי, קודם. זה שאני לא מתכוון לגעת בו לא אומר שאני לא אשחק לו בראש. הערב יהיה שונה קצת ממה שהיא רגילה. קצת אלים יותר. בהחלט משפיל יותר.
"מה שלומך, נסיכה?". המשכתי להחזיק את השיער מחזיק אותה על קצות האצבעות. ידיה נעו אל מאחורי הגב, לתנוחה הרגילה.
"בסדר, אדוני."
סטרתי לה.
"היה יום ארוך באוניברסיטה, אדוני. היו פקקים בבוקר, ונראה שלאחת המתרגלות יש משהו נגדי, וקיבלנו ערימה ענקית של שיעורי בית, אדוני."
ליטפתי את לחיה, ונישקתי אותה על מצחה. "ועכשיו הכל יהיה יותר טוב, נכון?"
"אני מקווה, אדוני."
סטרתי לה שוב, באותו צד. דמעה הופיעה בזווית עינה.
"כן אדוני. עכשיו יהיה יותר טוב."
"למה?"
"כי אתה כאן, אדוני. טוב לי איתך."
מה-שמו הביט בנו. שותק. נבוך. גם היא היתה נבוכה. אבל כבר סמוקה, וקצת מתנשמת.
הנחתי את שתי ידי על צווארה, ומשכתי אותה שוב לקצות האצבעות. חונק קצת. "תתפשטי."
היא פרמה את כפתורי החולצה הלבנה והסירה אותה. לא היתה חזיה מתחת. היא לא היתה צריכה אחת. היא התחילה להאבק במכנסיים. לא קל להסיר מכנסיים כשאת עומדת זקופה כל כך, בקושי מגיעה לרצפה. שחררתי, כדי שתצליח.
היא עמדה מולי עכשיו, ערומה כולה. סמוקה כבר. מתנשמת בקול.החזה הקטן שלה עלה וירד עם הנשימות המהירות. היא היתה כל כך מתוקה ככה. הנחתי יד על הישבן שלה ולחצתי.
"התקלחת, נסיכה?"
"כן אדוני, בבוקר."
"כן, אני מריח. את יודעת איך אני אוהב אותך, נסיכה?"
"לא היה לי זמן אבל…"
קטעתי אותה בסטירה נוספת, ללחי. סובבתי אותה, אוחז אותה כשהיא קצת מכופפת, וסטרתי שוב ושוב לישבן שלה. רק בצד ימין, בינתיים. היא יבבה קצת, ועצרה את עצמה.
"לכי להתקלח. עכשיו. שש דקות ואת בין הרגלים שלי."
היא טופפה בזריזות אל חדר המקלחת. התחלתי להתפשט בעצמי, והתיישבתי על הספה. לא הצלחתי לקרוא את המבט של מה-שמו, אבל הוא לא נראה במצוקה פיסית. כרגע, זה כל מה שהיה חשוב. כמה דקות אחר כך, לא באמת טרחתי למדוד, היא חזרה אל החדר. עדיין ערומה כמובן, קצת לחה, ושיערה כמובן לא הספיק להתייבש. התלתלים, שהיו גאוותה, היו מעוכים ודבוקים לפניה. חייכתי והסטתי את שערה אל מאחורי אוזניה.
"אני רשאית לשרת אותך, אדוני?"
בחיי שזה אחד המשפטים המעצימים ביותר בעולם, בעיקר כשהוא מגיע מאשה ערומה שכורעת בין רגליך. עוד יותר אם בעלה גם בחדר, קשור וחסר אונים, שני מטר מאיתנו.
"מה שכחת, נסיכה?"
"אההה… קולר ורצועה?"
זרקתי מבט לכיוון התיק שלי, והיא הבינה את הרמז. היא זחלה אל התיק, חיטטה ושלפה את האביזרים, וחזרה בזחילה.
היא כרעה מולי, ידיה מאחורי הגב. השדיים הקטנים עלו וירדו, מנצנצים מטיפות מים, והפטמות כבר היו מלאות וזקורות. הנחתי ידה על שיערה הרטוב, ולטיפתי אותה. היד ירדה אל הלחי, ואז ליטפתי עם האגודל את שפתיה. היא הכניסה את האגודל אל פיה, ומצצה אותו. הנהנתי כלפיה, והיא התחילה לרכוס את הקולר סביב צווארה. הכנסתי לה שתי אצבעות לפה. לחצתי את הלשון שלה כלפי מטה. אפילו שכנראה לא היתה מנסה לדבר כרגע, זה תמיד היה משפיל עבורה. ומגרה. ראיתי את האגן שלה נע קלות. כן, היא היתה מגורה. יתכן אפילו ששכחה כרגע מבעלה, שנמצא בחדר. הוא עצמו נראה… מקנא? כן. סביר להניח.
היא חיברה את הרצועה לקולר - רצועה וקולר זולים שלחתי אותה פעם לקנות בחנות חיות - גם המחיר וגם אקט הקניה היו משפילים, אמרה - והוצאתי את האצבעות מפיה.
"אני יכולה לשרת אותך, אדוני?
"ואיך את רוצה לשרת אותי, נסיכה?"
"עם הפה שלי."
הבטתי בה.
"ועם הידיים שלי."
הבטתי בה.
"עם כל הגוף שלי."
הבטתי בה.
"ועם החורים שלי."
היו משפטים שתמיד היה לה קשה להוציא, משום מה. חייכתי והנהנתי.