יצא לנו להפגש כבר כמה לילות ברצף. נראה ששנינו אהבנו לטייל עם הכלבים באותן שעות מטופשות. אהבתי לצאת עם רעמסס בשעות הקטנות שבלילה. האוויר נעים יותר, ונעים שאין אנשים מסביב.
התחלנו לדבר. דווקא היה נעים איתה. למרות שגם היא היתה אנשים. אבל היא היתה חמודה, ושנונה, ובדיוק הטיפוס שלי. התלתלים השחורים האלו. וגיליתי שאני נשאר יותר בחוץ, רק כדי לדבר איתה יותר, על אחד הספסלים בטיילת, מול הים. ומפה לשם השיחות התדרדרו לפלירטוטים, ופעם אחת אפילו הגענו לדבר על פנטזיות מיניות. הסברתי שלא כל פנטזיה אני יכול להגשים. פשוט, לא כל פנטזיה אפשרית פיזיקלית.
- נניח, אני ואודרי הפרברן הצעירה באיזה אי יווני באביב. לא יקרה כנראה, נכון?
- מעניין. והאם אתה יכול להיות מכשפה?
- שאלה מוזרה. מאיפה זה בא לך? וחוץ מזה, אני כבר מכשפה.
- מה?
- טוב, מכשף, טכנית. אמגוש אם את רוצה את המונח המדוייק. אבל אפשר להשאר עם "מכשפה". זה לא פוגע בגבריות שלי.
- במה זה מתבטא?
הקשתי באצבעותי.
- מה עשית? מה עשית? תפסיק עם זה!
הקשתי שוב.
- זה היה מפחיד. לא ראיתי כלום! הייתי ממש עיוורת. איך עשית את זה?
- כמו שאמרת, מכשפה.
- מה עוד אתה יכול לעשות?
הקשתי באצבעותי שוב.
- אני לא מרגישה שום דבר מיוחד. מה עשית?
חייכתי.
- יתכן שיקח לך כמה ימים להבין.
למחרת נפגשנו שוב, ודיברנו על דברים אחרים בכלל. יום אחר כך לא יצא לנו להפגש. וביום חמישי בטיילת שוב נפגשנו בספסל שהפך להיות הקבוע שלנו.
- תשמע, קרה לי משהו קצת מוזר. ואני חושדת שאתה קשור לזה.
הנה זה בא. חייכתי.
- כן...?
- זה קצת מביך. זה אישי... אני לא יכולה...
- כן...?
- לגמור.
המשכתי לחייך.
- אתה יודע מזה משהו?
- כן. הטלתי עלייך קסם. מחסום, טכנית.
- תסיר אותו. מייד.
- לא רוצה. אבל גם את יכולה, בעצמך.
- איך?
- תעני לי, בכנות מוחלטת, על כמה שאלות. אני מוצא חן בעינייך?
- כן.
- את נמשכת אלי?
- כן.
- זה מרגש אותך שי לי כוח כזה עלייך?
- ...
- בכנות.
- כן.
- ברגע שאחת מהתשובות הללו תהיה "לא", הכישוף יוסר מעצמו.
- ובינתיים, מה אני אמורה לעשות?
- את יכולה לנסות לשכנע אותי שכדאי לי להסיר את המעצור.
