על הגדה

"אני אוהבת ילדים רעים", היא אומרת לי.

שזאת בעיה. אני הכי ילד טוב שאפשר. לא בקטע כנוע לפמדומינה(*), אלא כלא-ילד-רע. אני מאמין בכבוד. בהגינות. ביושר. בכנות. בנימוס. באדיבות. זה שאנחנו באמצע סשן ואני מכאיב לך עד כאב לא אומר שאני מפסיק להיות אדם אדיב. וזה קצת מצחיק לראות את התגובות לכך כל פעם מחדש.

ואנשים מבולבלים.

גסות רוח נתפשת אצלנו בחברה ככוח. חוסר התחשבות נתפש ככוח. ולא כך היא.

כוח אמיתי מגיע מלהיות אדם טוב. מלעזור. מלקבל אחרים. גם כשקשה. בעיקר כשקשה. להיות מענטש.

ובעיקר, לתת כבוד. כן, גם אם את על ארבע, מגיע לך כבוד.

(*) גם. גם. אני הכי ילד טוב!