אחת הסיבות לכך שעם מ' אני מרשה לעצמי יותר, היא שאני סומך עליה.
ואולי זה קל יותר, דווקא בגלל שמ' לא נשלטת שלי. הקשר ביננו הוא קשר חברי. לא קשר של שליטה. לא זוגיות, בשום צורה. ומצד שני, מ' היא נקשרת מנוסה מאוד. הרבה יותר ממני כקושר. היא גם כנראה מנוסה יותר ממני כקושרת. היא חזקה, והיא מכירה את היכולות שלה. ואת הגבולות שלה.
וחבלים זה ספורט מסוכן. נזק עצבי עלול להתפתח תוך דקות. לעזאזל, הוא יכול להופיע שעות אחרי הקשירה. הוא יכול להיות תוצאה מצטברת של הרבה קשירות. אם מישהי נקשרת בכל יום, היא תהיה הרבה יותר פגיעה אחרי שבוע כזה, גם עם קושר זהיר מאוד. ואם אני לא יכול לסמוך על הנקשרת שתעצור אותי אם משהו לא בסדר, אנחנו כנראה בכלל לא נשחק יחד. ואם אני סומך עליה חלקית, היא תקבל קשירה פחות אקסטרימית. מישהי התלוננה פעם שאני מציע לה דברים משעממים לפעם הראשונה. כן, אם אני לא יודע מה היכולות שלך, ואם אני לא יודע שתדעי לעצור אותי - זה מה שתקבלי. משעמם אותך? יש קושרים אחרים. אם הם בוחרים לא להתחיל לאט, בזהירות - בחירה שלהם, ושלך.
ובגלל זה, בין השאר, מפחידות אותי "נשלטות טוטאליות". אני לא מחפש טוטאליות. אני מחפש קשרים עם נשים עצמאיות וחזקות. שיודעות מה הגבולות שלהן, או שבתהליך למידה והכרה עצמית. נשלטות (ושולטות) שידעו לומר לא. שידעו לומר די. שלא יפחדו לעצור, כי הן מתמסרות לחלוטין, ואז מה אם הזרת קצת נרדמה. זאת לא סיבה לעצור סשן, נכון? אז זהו, שלחלוטין כן. נרדמה לי פעם הזרת לכמה ימים. כמה ימים שאכלתי בהם סרטים. נו, בסך הכל מעיכה של העצב האולנרי במפרק כף היד. באותו מקרה, עצרתי את הסשן בגלל הכאב שאותו לחץ הפעיל ישירות על העצב. ההרשמות הופיעה שעות אחר כך. וזאת היתה קושרת מנוסה למדי שעשתה לי את זה. בטעות, כמובן. כולם טועים לפעמים.
קשירות זה ספורט אקסטרימי. אני צריך שותפות שיודעות לומר "די". אני צריך שותפות שאני יכול לסמוך עליהן. וזה נכון גם לכל אספקט קינקי אחר. אלא שבדרך כלל, הסכנות בלתי נראות. אמירה לא נכונה אחת יכולה להדהד שנים אחר כך. יש סכנות בכל דבר. ובלי גבולות בצד השני, אני לא מוכן לקחת על עצמי את הסיכון.
תזהרו מאנשים שכן מוכנים לקחת את הסיכון. מאלו שמצהירים שהם לא צריכים מילות בטחון.
רגע, הבטחתי תמונה.
