הגעתי הביתה עצובה ועייפה. הצוואר כאב לי והראש עוד יותר. הדלקתי בוילר והסתכלתי על ערימות הבגדים שמפוזרות בכל עבר. החלטתי להיות מועילה. לסדר ולקפל את הכול על 2 מדפים צרים. כשסיימתי עם המטלה הזו, לא לפני שגם הכנתי כוס תה ואכלתי מהטוויקס, נכנסתי למקלחת. הסרתי את זוג האוזניות והתקלחתי בזריזות. עטיתי על עצמי מגבת ונכנסתי לחדר השינה שלי. ניגבתי את כולי ביעילות יתרה ומיד לבשתי את הפיג'מת 3 חלקים שלי, כולל חלוק הדיסני הנעים שלי וגרבי קטיפה נעימות. הדלקתי שוב את הקומקום וחיכיתי לרתיחה. נשכבתי לרגע על המיטה והתחלתי לכתוב את כל מה שקרה, בלי לכתוב דבר.
אני מכורה לטלפון, ובא לי מחר לא לקחת אותו איתי. להתחיל גמילה. בעצם, יש עוד דבר שבא לי להיגמל ממנו וזה סיגריות. יפה שעה קודם ואולי אני במומנטום טוב.
נכון שזה יהיה מדהים ליום אחד לא לפתוח את הטלפון?
לא להיות זמינה לאף אחד?
לא להתכתב בווטסאפ עם כל העולם?
לא לגלול באינסטגרם, בפייסבוק, בכלוב?
נכון שזה יהיה מדהים להשתמש בכרטיס בשביל האוטובוס, או מטבעות בשביל הקפה?
ואולי להתחבר למחשב בלי טלפון בעבודה? האם זה אפשרי בכלל?
וטיימר להפסקות, נכון זה יהיה נחמד לדעת באיזו שעה יצאת ולדעת מתי אתה בערך צריך לחזור? רק שאתה מנוטר לרמת השניות בכל רגע שם.
בעצם, גם עכשיו אני מנוטרת. כל פעילות שלי, כל מידע שאני נותנת. ואולי הטלפון הזה נראה כל כך חשוב, כשבעצם הוא הכי לא.
אני שונאת טלפונים.
וגברים.
תזכורת למי שעוד לא נחשף^
לילה טוב 🩸💧