נו בסדר. שיהיה

לא ברור לי למה אין לי מלא סקס מדהים ומליון מחזרים. 

טוב נו יש לי קצת סטנדרטים.

סואו פאקינג וואט?

מאוד לא ברור לי כל הסיפור הזה 

בא לי לכתוב המון מלל צפוף ורך כזה מלא במחשבות רכות ונגיעות של זמן ומקומות.

אני אלופה בלספר סיפורים...

אבל יותר טובה בלהיכנע למועקה של שישי בצהריים על הספה בבית של אחותי אחרי בישולים ואפיה עם הקטנטונת החדשה שלה על הידיים.

 וכמו תמיד אני נכנעת למחוק חמוץ הזה.

תכף אבא ואמא באים ותישלף שמלה ארוכת שרוולים וכל עצמיותי תידחק להוויה של רווקה מזדקנת ועיניים כאובות שיביטו בי,

 ואלוהים בכבודו ובעצמו ירד מלמעלה לייסר אותי בשוטים וכאבי לב של אחרי חגים.

אז בנתיים מתנחמת בשיזוף הזמני...

גיט שבעס אבוש איפה שלא תהיה.

הלוואי ניפגש בקרוב 👼

וזה שמח ועצוב וחמוץ מריר כי  תמיד חשבתי שמתי שהו הבחור החיוור הזה עם העיניים הבוערות יתאפס על עצמו ויצא בשאלה על אמת ,

אולי ילך לכמה זונות יתאפס על החיים שלו ויבין שהוא תמיד אהב אותי. 

ואז נתחתן. 

אבל היום ראיתי בסטורי של חזקי בן דוד שלו שהוא התחתן עם בחורת סמינר יפהיפיה מלונדון ושהוא עוזב את הארץ והסרטים והמשפחה העשירה והלוחצת, את המסיבות המחתרתיות של ירושלים בשישי בערב

ואותי. 

אני אתגעגע .

חזרתי מהחופשה לתוך סבך בירוקרטיות וחרדות כלכליות שכיבו לי את הליבידו ואת החשק לחיות בעצם... :(((

מוכרת כליה וחוזרת אליכם ❣

או- שוגר דאדי.

לא יודעת .

עייפתי 

שנהיה לחושה עם מזגן ושהגראס יהיה חזק 🙏

חג שמח נבלות 💋

אבל זה לא כל כך מסתדר לי עם שנאת האדם שבי.

כולי כלבה שיפוטית...

מצד שני- וואל. אני גוש מתיקות מוגזם מכורה למגע בקטע לא נעים.

איך עושים שזה יעבוד?

מצד שלישי כולי גזורה אחרי סופ"ש ארוך על גדות הירדן אז קחו הכל בערבון מוגבל אני כרגע בהזיות של עיפות 

מדמיינת שהכלובי הוא דאדי ואני מניחה את הראש שניה לפני שאני צוללת לשינה כבדה ממלמלת את כולי החוצה מתרפקת על חזה חמים מלוטפת עד כלות מקולחת ומסופקת כמו חזרזירה קטנטנה.

לילה טוב 🐷

יפהיפה כזה, נוגע?

בדרך צפונה  יש לי מעט זמן . (לא נוהגת תודה לאל)

אפשר גם לשאול אותי דברים ואשתדל לענות או סתם לכתוב לי מילים חמודות (:

כשהחבר הכי טוב שלי (ונילי) מחליט לנסות עלי את כישורי הספאנקים 🤦‍♀️🤣

לא יודעת אם לצחוק או לבכות

(ושום מילה על הקעקוע שנתתי לחברת עבר שלי לעשות לי בלילה רווי סמים)

אני באמת חושבת שאת הטקסטים הכי עוצמתיים שלי כתבתי בתקופות החגים.

כילדונת חמישית מתוך שניים עשר שרצים וחוזרת בשאלה התקופה הזאת מורכבת ברמות קשות. 

היו שנים ארוכות של נתק 

ושנים של דווקא 

ותהום בלתי אפשרית 

וכאב. שקים של כאב ואשמה ובדידות.

אני חושבת שהשנה פעם ראשונה הרגשתי מאוזנת איך שהו בכל הכאוס הזה וזה משמח נורא... 

חשבתי להעלות טקסט ישן מ2014 שאני אוהבת אבל חוששת שיזהו אותי אז מתרפקת על חדוות הכתיבה שתמיד איתי. 

שנה מתוקה (גם למי שאני לא עונה לא כי זה לא רלוונטי....) 🌹

בתמונה - טארט טאטן נקטרינות ישר מהעץ עם תועפות חמאה קצת מרווה ושמנת חמוצה.

(מבטיחה שזו תמונת האוכל האחרונה שתעלה כאן.)

קרודו/קרפצ'יו לברק טרי על יוגורט עם צנוברים שפריץ עגבניה זעתר טרי אבן יוגורט ועוד כל מיני. 

(הארוחה עדיין לא הסתיימה נכון לרגע זה 🤦‍♀️)