סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לב שבור הוא לב שלם

לפני שנה. 23 בדצמבר 2022 בשעה 5:43

קמתי הבוקר מוקדם מהרגיל. עם תחושת מחנק ומועקה בגוף. זהו התקף חרדה והוא אשכרה תקף אותי תוך כדי שינה והקיץ אותי משנתי. אולי כדאי לוותר על האגו ולכתוב לך ודי. הכאב יפסק.

הגמילה ממך היא רכבת הרים עבורי. כאבים פיזיים בגוף מהחוסר בך. התכווצות חונקת בלב. אבל ישנם רגעים של התעצמות והארה שאני לא מוכנה להתפשר, אני לא מסוגלת. זה לא אגו. זה עקרון.

אני זקוקה לאמון מלא כדי להתמסר וזקוקה לבלעדיות. הנשלטת שבי לא יוצאת החוצה בכל קונסטלציה אחרת. זה בלתי נשלט. 

ברור שאילו הייתי מתפשרת, היינו עדיין יחד ולא היה כואב לי. אבל הייתי מתוסכלת ובמתח תמידי. אתה יודע היטב להקנות ביטחון ואמון. ולשיטתי תמיד ניתן לתקן.

אבל שכל אחד יעשה כטוב בעיניו. אתה בחרת בדרך שלך זכותך. 

ואני נצמדת לדרך שלי. לא בגלל אגו אפילו לא קנאה. פשוט העקרון הזה חזק מהכל. בעולם הסודי שלנו, אני היחידה. אני אדם נאמן ובוחרת להשאר נאמנה גם לעקרונותיי, למרות כאבי הלב העצומים. תאר זאת במדוייק איש מקסים שכתב לי כאן כדי לחזק, שאי אפשר להתפזר לכל עבר, זו חזירות וגם מיליונר לא יכול לאכול עם ארבע מזלגות בו זמנית. 

פאק יו, לא משנה מי אתה או כמה מבוקש אתה כאן, אני הוא היהלום שבכתר.מי שלא מסתפק בטוב שבי ובמה שאני מעניקנ אז פאק איט, לא רוצה אותי לא צרייך. לא צרייך. !!!!!

לאט לאט הכאב יפחת. ואזכה בעצמי בחזרה. 

עכשיו קצת טוב לי יותר. אופטימית.

מוקדש לך. 

לפני שנה. 22 בדצמבר 2022 בשעה 16:29

אני בודקת כל כך הרבה פעמים ביום את ערוץ התקשורת ביננו, שהיה עבורי מרכז היקום. עד לא מזמן היה פעיל מאד וכל עולמינו הצר התנקז לשם. ואין כלום. דממה. 

איך ויתרת עלי ככ בקלות. 

אולי אני בכלל חסרת מודעות ונוטה להגזים בחשיבה עצמית. חושבת שאני ראויה לך. ואולי אני בכלל לא. אולי באתי בדרישות מוגזמות? בודקת את עצמי לא מעט. זה לא יתכן. 

כל כך הרבה זמן לא ויתרתי עלינו. ידעת שיכולת לפגוש אותי מתי שתרצה ואיפה שתרצה. שאגיע גם עד קצה העולם לפגוש אותך, גם לרבע שעה. תמיד עם פינוקים. תמיד עם הרבה חום ואהבה.

אתה ויתרת עלי. לקחת אותי כמובן מאליו. לא הערכת אותי.

ועדיין כל כך מקנאה בנשלטת התורנית שעכשיו נמצאת שם במקומי. ותעניק לה את כל הlove bombbing כדי לכבוש אותה.

שיהיה לך סשן מהמם הלילה. קונדום🤮 

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. 22 בדצמבר 2022 בשעה 9:28

 

אני מודה על המקום הזה, הבלוג הזה,  שמאפשר לי להתמודד עם הפרידה. כאן אני יכולה לפרוק ולשחרר מתוכי את ארנסל הרגשות שאני חווה בימים האחרונים ללא פילטרים ומסיכות. כתיבה עושה לי טוב. וכן, גם מודה לכלוב שהכרתי אותך. למרות שנפגעתי. תודה שזכיתי לחוות רגשות אהבה עזים של פעם בחיים והתמסרות שכזו. 

בחיי האמיתיים אין לי את הזכות להתאבל, לכאוב ולבכות עליך. אתה היית סוד מתוק בעולמי. איש לא יודע עליך. אתה אסור.

כמה תעצומות נפש צריכה כדי לעטות על פניי מסיכה מחייכת ברגעים הקשים ולהיות טובה למשפחתי המקסימה. כשכל מה שבא לי זה להטמע במיטה ולברוח בדמיון אליך. 

 

 

 

 

לפני שנה. 22 בדצמבר 2022 בשעה 6:24

אם מן המילים שלי מצטיירת במקרה אשה ממורמרת. אתה כל כך טועה מר פילנטרופ. אני אכן כאובה ופגועה ועדיין מלקקת את פצעיי

אבל אני גיבורת על, נסיכת אפונים הבוררת בקפידה מי יהיו בחיי. אני מהפנטת ומרתקת. מחוזרת ומבוקשת בכלוב ומחוצה לו. עדינה, יפה ומרשימה והחשוב מכל בעיני, בעלת עולם פנימי עמוק ועשיר ומעניין וראש פתוח וללא עכבות מיניות. אני נשלטת למופת.

מקור גאווה ואושר לשולט שיזכה בי. 

אינני צריכה להתחנן על מקומי. ברור לי שברגע שאני מקבלת ממך כתף קרה, יש מישהי אחרת שמופצצת חום ואהבה ממך, love bombbing, כך אתה מתנהל. מי שמלטפת לך יותר את האגו זוכה.

ואין איייין

מי שאוהבת ללטף את האגו של השולט שלה יותר ממני!!! אבל רק את שלו ושהוא רק את שלי - לא צריך! לא צריךךךך!!יש המון גברים כמוך בכלוב, שלא יודעים להסתפק בנשלטת אחת. שמעדיפים כמות על איכות. אבל בהחלט ישנם גברים טובים ומונוגמיים ואחלים ממך ואמצא לי את השולט האולטימטיבי שלי. 

 

לפני שנה. 22 בדצמבר 2022 בשעה 5:48

חמישי היום.

הגוף שלי בסטרס מטורף בחמישי ושישי בערב במיוחד. אני לא מצליחה לנשום. 

אלו הימים בהם אתה יוצא לטרוף את השלל מהשבוע.

למרות שאיתי שישי היה טאבו בגלל המשפחה. אך הפלא ופלא, כשמדובר באספקה חדשה שיכולה רק בימי שישי, פתאם גם אתה יכול.

שבוע אחר שבוע, מגלח את הביצים ויוצא מהבית בדילוגים. 

שבוע אחרי שבוע חוטפת כאפות ממך.

מה גרוע יותר, שהיית מספר לי על הפגישה בדיעבד. או שהייתי יודעת עליה בטרם???

.......אותו דבר!!! זה חרא וזה חרא!!! והיית עושה זאת בעונג רב. החמיא לך שנסיכה כמוני מקנאת לך.

ואולי בדיוק איזו אקסית התעניינה בשלומך? התעניינה בולשיט. 

לא כבוד האשה הוא נר לרגלייך ולא נעליים. 

אתה נהנה להחזיר אקסיות, כדי לראות שזה עדיין עובד לך.

ונהנה לייצר אספקה חדשה. 

אתה לא פילנטרופ. אתה חנווני בעל מכולת שבה כל נשלטותייך מונחות על מדף, כל אחת בתורה משמשת אספקה. לגבר קטן שהציג בפניי חזות של יושר והגינות - איש משפחה למופת. שזקוק לבדסמ ולכן משלים בחוץ. וזקוק לנשלטת אחת קבועה. והאמנתי. הרי אני באותה הסירה. 

עד שנפלו האסימונים. לא הייתי מיוחדת עבורך אף פעם. גם אני חלק מאספקה שעל המדף. הכל אינטרס. כל הזמן האקסיות ברקע. וכל הזמן מגיעות אספקות חדשות. 

לא היינו אף פעם בקשר שלנו לבד. 

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. 21 בדצמבר 2022 בשעה 21:37

"יפה שלי, לא יכול בלעדייך, רוצה רק אותך" 

חולמת לקבל הודעה ממך. 

10

20

30 פעמים ביום נכנסת בודקת, אולי שלחת הודעה. המחשבות עליך מעסיקות אותי לאורך כל היום. סטרס תמידי.

הגוף שלי מותש. 

איך אתה לא רואה אותי??

איך אתה לא מתגעגע אלי????

איך לא אכפת לך לאבד אותי?????

 

 

לפני שנה. 21 בדצמבר 2022 בשעה 13:55

כל פעם שכאבי הגעגוע מציפים אותי נכנסת לכאן לכתוב.

כמו עכשיו למשל. 

הימים האלו הם שלב קשה בגמילה ממך.  

הייתי כמו ספר פתוח לפנייך. ידעת הכל. הענקתי לך את כולי ואהבתי אותך כל כך. גאה להיות שלך. 

אבל אני מונוגמית "דפוקה". לא חולקת את השולט שלי עם אף אחת!! אבל אני ממלאת

ממלאתתתת את הנשמה

ממלא את האגו

קשובה ומסורה. זמינה תמיד. 

אני עובדת בזה. השולט שלי לא צריך אף אחת מלבדי. 

בעבר ברגעי השבר הייתי כותבת לך. והכאב היה חולף מיד. וחוזרת על ארבע. רק להריח את נוכחותך בחיי,גם אם זה מרחוק. הרי במילא בקושי נפגשנו בשנים האחרונות. 

ותמיד חזרת עם החיוך הזדוני. מה את רבההה איתי מהה, הרי את לא יכולה בלעדיי. אף פעם לא מתנצל. תמיד מעביר את האשמה אלי. 

 

לא צריך, פשוט לא צריך!!!!

 

 

 

  

לפני שנה. 21 בדצמבר 2022 בשעה 11:08

וטרח לכתוב לי בפרטי, מעריכה מאד.  

אני בסדר גמור ואני חזקה. אינני במצוקה חלילה. מאחורי הבלוג והמילים נמצאת אשה מלאת חיות וחיים טובים. 

יחד עם זאת, אני חווה יסורי פרידה לגיטימיים מאהבת חיי. וכן אצלי זה מתבטא גם בכאבים פיזיים.  

יש בי תסכול. שלא השכיל לשמור על ליבי. שלא העריך את האשה שאני ואת מה שהענקתי לו. שלא הסתפק בי. זה בהחלט כואב. הנחתי את נפשי וגופי בין ידיו למשמורת כנשלטת ממקום של אמון והוא בחר בדרך שבחר להתנהל.  

זו זכותו, אחרי הכל אנחנו אנשים מבוגרים. אך כאמור, צר לי על כך מאד. 

יש בי תסכול. גם כלפיי. שלא שמרתי על עצמי,  התמסרתי כולי מהר מדי ולא השכלתי לראות את ההתנהלות הפסולה. אני מונוגמית ועבורי זה גבול. כשהגבול נחצה פעם אחר פעם לא הייתי מספיק חזקה לקום וללכת.  

אני לא משחקת בבדסמ אלא אני חיה אותו עמוק בתוכי. ומכאן מגיעה ההתמסרות שלי. מה שלעיתים מטשטש את ההגיון ומשבש את הראייה ומשפיע על ההבחנה בין טוב לרע. בתקווה שהשולט לו מסרת את נפשך ישכיל לשמור עליה שלמה.

 

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. 21 בדצמבר 2022 בשעה 8:34

פיזית כואב לי הגוף מרעב אליך.

אני זקוקה לך כל כך. המקום הנמוך והשלם אליו הגעתי איתך מתאפשר רק איתך. גופי כואב מהצורך בך. צורך קיומי ממש. 

ובלי לשים לב עוד עשרה ימים והשנה מסתיימת. סוף 2022

עוד שנה בה נצמדתי אליך, לא מוותרת עליך ולא עלינו. עוד שנה של כמיהה וערגה. אבל את מס הפעמים שפגשתי אותך שאפשר לספור על כף יד אחת. 

ולהיות באינטימיות איתך? - פעמיים!!!

פאקינג פעמיים בכל השנה!

גבר שלא מפסיק לומר לי שהוא לא יכול בלעדיי. שהוא אוהב אותי ואני והוא זה עד המוות. ואני מאמינה ומתמידה. 

עוד שנה בה את הצרכים והרגשות שלי השתקתי ככ הרבה פעמים. 

מתנהלת לפי רצונותיך, כדי לזכות בזמן איתך. כדי להתמלא בך. והלב שלי ריק. כל כך זקוק להתמלא בגוף שלך. 

וזה לא שאתה נזיר סגפני. בואאא.

ובטח לא איש עסקים גדול ועסוק. 

ממש לא. להיפך. אתה עסקן קטן.

קטן, אך כובש גדול. 

אתה נפיליאון. 

מחזיק אותי על אש קטנה, ומתעסק עם כל הכלוב. 

שבוע אחר שבוע מתגלח מתצחצח ויוצא לפגוש נשלטת אחרת.. 

נכנס לדוג בכלוב ושולף. כך היית משתחצן בפניי והייתי בוכה לך. למה אתה צריך אחרות כשאני כל כולי שלך. מסורה לך עד אין קץ. יש לך אותי??? איך אתה מוכן לוותר עלי? רק לאחרונה הבנתי שאני יעד כבוש. הבנתי באיחור רציני. לא משנה כמה יפה חכמה סקסית וטובה אני. אני שפוטה שלך, סחורה משומשת לא מעניינת. אבל מקום נוח למלא זמן אוויר וירטואלי. 

ואני סתומה עיוורת. לא שמה לב לזמן שחולף. מבזבזת את חיי בהמתנה שלא תגיע. אני נסיכה יפה חכמה מרשימה עדינה וטובת לב (תמשיכי לדמיין, שומעת אותך אומר) במקום לצאת לדרך חדשה למצוא לי את האחד שאיתו אגיע למקום השלם בו אני זקוקה להיות. תקועה עליך. אבל אני מתרפאת. ההפסד הוא שלך. 

מי שהיית כשהכרנו לא יחזור. ימינו הראשונים היפים יחד והכה מאושרים שמילאו את ליבי באושר שלא ידעתי שאפשר לחוות לא ישובו.

הרעב אליך שלא יודע שובע לא יתמלא לעולם!!

זה הטקטיקה שלך. בדיעבד אני מבינה גם שאז זה היה משחק מניפולטיבי כדי לכבוש. ובהחלט כבשת אותי. 

אתה נפוליאון.

אני ז'וזפין. 

 

לפני שנה. 21 בדצמבר 2022 בשעה 6:31

איך שני אנשים אוהבים חווים את אותו הרגע באופן כל כך שונה?

תמיד מקטין את המעשים שלך. בגידות ושקרים הם לא ביג דיל עבורך. הם לא קרו מבחינתך. 

ואת התגובה שלי תמיד מעצים, כאילו איך אני מעיזה לפקפק ולהאשים. דרמטית אחת. אשת ריב ומדון.

 

תמיד הופך את היוצרות בקלות מניפולטיבית, תולה בי את האשמה להדרדרות יחסינו. את. זו את מחרחרת ויכוחים. תולה האשמות שווא. את מעליבה ופוגענית. ותוקפנית. בגללך איננו נפגשים. כבר לא בא לי עלייך. לא נמשך אליך. נועץ את הסכין בליבי ומסובב בהנאה סדיסטית. ומנפץ את ליבי לרסיסים. 

אבל לא עוזב באמת. חוזר אחרי כמה ימים. נרגעת? רוצה להפסיק לריב? שואל באדישות כאילו אני מקור הבעיה ומצידו לא קרה דבר. 

והלב העיקר מפרפר משמחה שחזר. ללב לא אכפת מכלום. לב טיפש חסר הגיון. 

*את אשה חכמה וטובה. איך את לא רואה את המניפולציה? זו לא אהבה. 

את בסהכ משמשת מקור אספקה קבוע של תשומת לב לנרקסיסט סדיסט שחשבת שאת והוא זה סיפור אהבה קסום. ורק שניכם לבד ביקום שלכם.