לה וידה לוקה

הגעתי הביתה מחייכת ושמחה במיוחד. לורי רוצה לשרת אותי ולורי תלמד כמה היא יכולה להיות שימושית עבורי. המחשבות על מה אוכל לעשות לילדה, גרמו לחום נעים בגופי. התקלחתי והחלפתי לכותונת המשי השחורה שלי ולסנדלי אצבע אלגנטיים, פתחתי את המיזוג, הפעלתי את המערכת ותוך דקות נשמעה הנקישה שלה בדלת. נתתי לה לחכות, יודעת שכל דקה בחוץ מגבירה את המתח שלה ואת הציפייה. לבסוף פתחתי את הדלת בחיוך, מחליטה שאין טעם להפחיד את הילדונת על ההתחלה: "שלום יקירתי, אני שמחה שאת כאן", אמרתי וליטפתי בקלילות את ראשה. עוד לא התחלנו וכבר היא רועדת, אמרתי בליבי וחייכתי אליה שוב. "שלום גבירתי", ענתה לורי ברעד שאימצה לעצמה, עיניה משקפות התרגשות רבה.

"בואי מותק, הניחי את התיקים שלך כאן ואראה לך את הבית", אמרתי ולקחתי אותה בידי, מראה לה כל חדר: "כאן המטבח וכאן הכוסות ופה הקפה ועוד מעט תכיני לי כוס כמו שאלמד אותך, זה חדר הספריה שלי ואלה הספרים שתנקי מאבק, כאן הסלון ואני אוהבת שהוא מצוחצח וזה חדר האורחים והוא יהיה החדר שלך והנה חדר השינה שלי". הבטתי בעיניה כשסקרה בבושה את המיטה שלי ואת שלל האביזרים שנתלו על הקיר. תיבת האביזרים היתה פתוחה וממנה הציצו סטראפון, מבחר קרמים, ויברטורים, מסכת עיניים ואביזרים נוספים. "אל תתבישי ילדונת, מותר לך להסתכל, את תצטרכי לנקות את כל האביזרים הללו עבורי ולדאוג שיבריקו תמיד".

משכתי בידה ולקחתי אותה שוב לסלון, מתיישבת בכורסת הטלוויזיה שלי ומותירה אותה לעמוד. "בואי הנה קטנה, אל תראי מפוחדת כל כך, שבי על הרצפה לרגליי. הנה כך יותר נעים, נכון מתוקונת. תכירי את המקום הזה היטב, מפני שזה מקומה של משרתת מול גבירתה, לרגליה, ברור לורי?" , "ברור גבירתי" היא השיבה בחיוך. "משהו מצחיק אותך, ילדונת?", שאלתי בתמיהה. "לא גבירתי אני פשוט שמחה לשבת כאן. פינטזתי לשבת לרגלייך". "מצויין", השבתי, "אז עכשיו את יכולה לקום ולהתחיל לעבוד ילדה. לכי להכין לי קפה, את כבר יודעת איך אני אוהבת אותו ותחזרי להוראות נוספות".

כשהיא חזרה הייתי מוכנה עם רשימת המשימות בראשי. נתתי לה דף ועט ואמרתי: "תכתבי מתוקונת, שלא תתבלבלי: זה סדר היום שלך מעתה: את משקימה בחמש בבוקר והולכת לגהץ לי בגדים ולצחצח את נעליי. כשאת מסיימת את סוחטת לי כוס מיץ תפוזים, מכינה לי כוס קפה ומביאה לי את שניהם למיטה. את מעירה אותי בליטופי שיער עדינים ותזהרי, אם הם לא יהיו עדינים אאלץ להעניש אותך. כשאני מסיימת, את מכינה לי את המים בדיוק לטמפרטורה שאני אוהבת ומלווה אותי למקלחת. שם את מגלחת את רגליי, מסבנת אותי, חופפת לי את השיער, מנגבת אותי, מסרקת את שיערי, מייבשת אותו ובזמן שאני מתאפרת ומתלבשת את מכינה לי את ארוחת הבוקר ואת העיתון. את לא משמיעה הגה בזמן שאני קוראת ואוכלת, רק ממתינה להוראות נוספות. כשאצא לעבודה את תשארי כאן ותנקי את הבית ורק אחר כך תצאי לעבודה לשרת אותי שם. על תפקידי הערב אספר לך מחר, זה מספיק להיום לילדונת שכמותך. הכל ברור לורי?"

"כן גבירתי", היא השיבה בשמחה.

"מצויין, מתוקה, אז עכשיו מה שנשאר לנו זה להפוך אותך למתאימה לשירות. לכי למקלחת ותביאי איתך קצף גילוח, סכין גילוח ושתי מגבות".
היא הביטה בי בחשש כשחזרה, אבל אני רק ציוויתי עליה להתפשט. לאט לאט היא השילה את בגדיה מעליה, מגלה את גופה היפה לעיניי. רציתי לקחת אותה כבר באותה שניה, אבל ידעתי שהמשחק האיטי בה יהיה מענג הרבה יותר, אז הפגנתי אדישות כשציוויתי עליה להתישב ברגליים פשוקות. "עכשיו נגלח את הכוס השעיר הזה ונעשה אותו נקי, מצוחצח ויפה בשבילי, קדימה ילדה, לא לפחד, תפתחי רגליים". היא פישקה את רגליה באיטיות והתחלתי למרוח קצף לבן ורך על ערוותה, מגלחת אותה סנטימטר אחר סנטימטר. מדי פעם רגליה סגרו מדגדוג או בושה. "מתוקונת אל תאלצי אותי לקשור אותך, אני לא אוהבת לעבוד קשה ואם תמשיכי להפריע לי לא תהיה לי ברירה", אמרתי והיא מיהרה שוב לפשק את רגליה ולא לזוז. לבסוף ניקיתי אותה במגבת רטובה והתבוננתי מתרשמת בתוצאות. הכוס שלה היה חלק ונעים, בדיוק כמו שאני אוהבת. "תסתכלי על הכוס שלך מותק, לא יותר יפה כך?", שאלתי בחיבה. "כן גבירתי", היא השיבה כולה סמוקה ומצומררת. פיטמותיה עמדו וקראו לי לצבוט בהן, עורה הצטמרר וקרא לי לקחת את מה ששלי, איבריה המוצנעים קרצו לי ברטיבות סמויה, אבל אני ידעתי שהחיפזון מהשטן, שאת הילדונת הזאת צריך לחנך לאט ובסבלנות. הוריתי לה ללבוש את שמלת הכותנה השחורה עם הסינר הצחור ואת התחתונים הזנותיים החדשים ולבוא לעשות מסאז' לכתפיי. היום עוד ארוך והיא תלמד בו עוד כל כך הרבה....

המשך יבוא

ואבי, מזל טוב מותק, אני יודעת כמה אתה אוהב את הסיפור הזה והפרק הזה מוקדש לך, ליום הולדתך:)