לורי חזרה לחדר בבגדי המשרתת שבחרתי עבורה. המראה של השמלה השחורה הקצרה, עם הסינר הלבן, כשרק אני יודעת שמתחת להם היא לובשת חוטיני זנותי מתחרה אדומה, בלי חזייה בכלל, גרם לנשימתי להעתק לרגע. היא היתה כה יפה, שרציתי לקחת אותה כבר באותו הרגע. חזה עלה וירד עם כל נשימה מרוגשת, רגליה נראו חמימות ומזמינות וכל חזותה המשרתת גרמו לי לפנטז מה אעשה בגופה, אבל במקום זה אמרתי: "תרימי את השמלה לורי ותראי לי שביצעת את כל ההוראות". לאחר שניית היסוס היא הרימה את שמלתה למעלה וגילתה לי את ערוותה המגולחת ארוזה בתחתונים האדומים ואת שדיה האגסיים, הנפלאים, זקורים מהתרגשות. "זה מספיק ילדה, יפה מאד, את רשאית להוריד את השמלה ולבוא לעשות לי מסאז'".
התרווחתי בכורסה, מפשילה את כתפיות הכותונת השחורה שלי לצדדים, חושפת בפניה את צווארי וכתפיי. היא ניגשה מיד למלאכה והחלה לעסות אותם. ידיה היו רכות ונעימות והעבירו בי צמרמורות של עונג, אבל אחרי דקות ספורות, איבדתי את הסבלנות. "עכשיו תלמדי למרוח לי לק מתוקונת, שבי לרגליי", ציוויתי והסברתי לה בדיוק איך להוריד את הלק עם אציטון, איך למרוח לק חדש ואיך לעסות לי את כף הרגל כמו שאני אוהבת. "דיברתי מספיק, ילדה, עכשיו תורך, אני רוצה שתספרי לי מתי התחילה לך הפנטזיה לשרת אישה, על מה בדיוק את מפנטזת ואם מימשת פעם את הפנטזיה לפניי ולורי? תזכרי שאת כאן לשרת אותי ושהסיפור שלך נועד לשעשע אותי, שלא תעזי לצנזר אותו רק כי את מתביישת. אין לך סודות מפניי, אני מצפה לחשיפה מלאה, ברור מתוקה?"
"ברור גבירתי, אני אתגבר על הבושה בשבילך", אמרה, לקחה נשימה עמוקה, המשיכה לעסות את כפות רגליי והתחילה לספר: "הכל התחיל כשהייתי בת 16. היו לי ציונים מזעזעים באנגלית, אז ההורים שלי שלחו אותי למורה פרטית. היא היתה מורה אנגליה אמיתית והקפידה מאד בכל שיעור וכל כך רציתי להתאמץ כדי לא לאכזב אותה. היא היתה מבוגרת ממני בהרבה וכל כך יפה בעיניי שנדמה לי שהתאהבתי בה. אבל יום אחד לא הספקתי להכין את התשובות לשיעורי הבית שהיא נתנה לי והיא כך כך כעסה. היא אמרה לי שאצלהם באנגליה לא מוותרים לתלמידים ומענישים אותם ושאם אני רוצה להצליח באנגלית, אני צריכה לתת לה לחנך אותי בדרך שלה, אחרת היא תספר להורים שלי שאני ילדה עצלנית.
הסכמתי ולא רק בגלל שלא היתה לי ברירה, אלא בגלל שהייתי ממש סקרנית לדעת איך העונש שלה ירגיש לי. היא ציוותה עליי לשכב על ברכיה, הפשילה את מכנסי הג'ינס שלי והתחילה לתת לי מכות בישבן, מעל התחתונים. בהתחלה צעקתי ובכיתי, אבל פתאם זה היה מרגש לי אחרת. רציתי... רציתי שהיא תיגע בי... את יודעת... שם למטה. אבל היא רק אמרה לי להרים את המכנסיים ולשבת ללמוד.
לא הצלחתי להתרכז כל השיעור. הרגשתי כל כך... מרגש. היא רק כעסה יותר ושוב הורתה לי להתכופף, הפעם לשולחן והצליפה בישבני בסרגל.
כשהיא סיימה כבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, הרגשתי שאני לא נורמלית. כרעתי ברך לפניה והתחננתי שתסלח לי והתחננתי לשרת אותה בכל דרך שתרצה, רק שתיגע בי. היא קראה לי 'ליטל סלאט' שזה זונה קטנה, את רואה שלמדתי אנגלית טוב? היא צחקה ואמרה שבהחלט אשרת אותה אבל שהיא לא תגע בי כי אני קטנה מדי, היא רק תרשה לי לגעת בעצמי. אחר כך, אחרי כל שיעור היא נתנה לי לנקות לה את הבית, לשטוף לה כלים ואם הייתי טובה, היא היתה מרשה לי לנשק לה את הרגליים ולגעת בעצמי תוך כדי וכל כך חיכיתי לזה, תמיד חיכיתי לזה והכי הצטיינתי שאפשר.
הבעיה היא שההורים שלי ראו את הציונים הגבוהים שלי והפסיקו את השיעורים שלי איתה אחרי כמה חודשים. ביקשתי שהיא תסכים להתראות איתי גם כך, הבטחתי לשרת אותה, אבל היא סרבה. המשכתי לעקוב אחריה ולהתבונן בתלמידות האחרות שלה בקנאה, אבל אחרי חצי שנה היא חזרה ללונדון ואני נשארתי עם הפנטזיה הזאת שאני כל כך מתביישת בה ובעצם עד שהגעת לא מצאתי איפה להגשים אותה וזהו, עכשיו את יודעת הכל, בלי סודות ואני רק מקווה שתהיי מרוצה ממני ותמשיכי לתת לי לשרת אותך איך שתרצי".
הסיפור שלה חירמן אותי. גם המסאז' ברגליים. לא יכולתי לחכות יותר. התבוננתי בלק שמרחה ואמרתי: "תראי מה עשית ילדה רעה! את בכלל לא יודעת למרוח לק. הרסת את כל היופי של הציפורניים שלי, עכשיו לא תהיה ברירה וגם אני אצטרך להעניש אותך, רק כדי שתלמדי. בואי מותק, תשכבי לי על הברכיים". היא ניגשה אליי בזריזות והפשילה את שמלתה כשהיא שוכבת על ברכיי. ישבניה הלבנים, כשרק חוט התחתונים האדום מפריד ביניהם, קרצו לי. היא סובבה את פניה ונדמה לי שהחיוך הקטן שלה פגש בחיוך הקטן שלי.
העלתי את ידי והתחלתי להצליף בה:"הילדונת שלי תלמד למרוח לק יפה, אם לא התחת שלה יהיה אדום כמו הלק שלי", אמרתי והמשכתי להאדים את ישבנה, חשה ברטיבות שמציפה אותי וברטיבות שלה מכתימה את ירכיי.
לפני 17 שנים. 26 ביולי 2007 בשעה 6:53
