לה וידה לוקה

סוף שיעור הכושר. עשר דקות אחרונות, אני מדוושת על אופניים. אני צריכה להגיע למינימום 25 סיבובים בדקה ובכל פעם שאני מפשלת המד מראה לפתע 19 סיבובים.

פתאם הוא מתעורר ואומר לי "וואי, יש לי רעיון. בכל פעם שתרדי מה-25 נוסיף לך עוד 10 שניות לרכיבה. נראה לי שבסוף נגיע ל-12-15 דקות".

אני מזדעזעת, אין מצב שאני ממשיכה שנייה מעבר ל-10, גם כך הוא קרע לי את הצורה היום: "וואי לא נראה לי. לא הגזמנו? כאילו מה? התחלת להביא לי את שיטת המקל והגזר? עונשים כאילו?".

והוא, בנון שלנטיות שואל: "כן אה? הייתי יכול להתאים למועדונים האלה שלך, לא?"

"חופשי מותק, אבל למה עליי? אתה יודע שאני שולטת, שולטות שונאות עונשים"

"שונאות עונשים ואוהבות אתגרים, לכן אני בטוח שלא תרדי לרגע מ-25, האגו שלך לא יתן לך".

מניאק. רק 4 חודשים ביחד וכבר יודע להפעיל אותי. ולא, לא ירדתי מה-25. אני לא יודעת מה היה יותר גרוע, לדאוג מהעונש או לרכב במהירות זאת, בכל מקרה, אחרי שהוא לימד אותי לקרוע את התחת, להנות מהשריפה בשרירים ולפחד מעונשים, מי יודע מה יהיה השלב הבא. בסוף הוא עוד יגרום לי להאמין שאני מזוכיסטית. מניאק.