סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לה וידה לוקה

לא רק שליטה. והפעם: הצפרדע והעקרב (ביי לבליסנה)
לפני 17 שנים. 27 באוגוסט 2007 בשעה 6:49

5 פלוס חודשי ספורט ודיאטה, 20 קילו פחות, 3 מידות פחות במכנסיים ועוד דרך לא קצרה למשקל היעד. הגיע הזמן לסיכומי ביניים.
אני כותבת אותם כתזכורת לעצמי ומקווה שהם יעזרו לעוד מישהו/י. חלק מהדברים הם אמיתות מדעיות, חלק האמיתות שלי בלבד.

* השמנה היא לרב הדרך של הנשמה להגן על עצמה מפני משהו, לנחם את עצמה על משהו, להרגיש את נוכחותה הבטוחה בעולם.
אך לא רק שהיא לא מגינה מפני משהו, היא פוגעת. היא דרכנו להעניש את עצמנו על פגיעה ממשהו אחר. האשמה כאן מיותרת ואף אחד לא כזה מזוכיסט שיאהב להענש פעמיים.

* כדי להצליח באמת בהרזיה חשוב להבין מה הגורמים להשמנה. מה זה בשבילך אוכל. אל תסתפקי במילה "נחמה" ותרגישי נורא מודעת. אל תפחדי להכנס לעומק. מה זה באמת? תחליף למה? דרך להביע מה? האם זאת למשל הדרך היחידה שלך להביע כעס? האם זה מזכיר לך אהבת אם? האם זאת הדרך שלך לא להרגיש? תני לעצמך תשובות מאד מאד כנות, גם אם כואבות. כשתמצאי את התשובה ותרצי לאכול, תמצאי לעצמך תחליף ראוי יותר להביע את אותו דבר שאת נמנעת ממנו או כמהה לו.

* שימוש בפמיניזם הוא רק תירוץ. את לא צריכה להיות שוביניסיטית כדי לאהוב את הגוף שלך ולרצות להיות רזה. את גם לא צריכה להגיע למידה 36 כדי לרצות את מודל היופי. גם מידה 40 זה בריא ונפלא.

* גם אם נכשלת בכל הפעמים הקודמות, זה לא אומר שאת לא יכולה לבטוח בעצמך. הפעם החלטת ולכן תצליחי.

* זה לא אגואיסטי לתת לעצמך את הזמן להתעמל ולהשקיע בעצמך, לקנות אוכל בריא, לבשל לעצמך ולסרב להכניס אוכל משמין הביתה. זה אגואיסטי למות ליקירייך בגיל צעיר בגלל כל המחלות שההשמנה מביאה איתה.

* אסור לוותר בכלום. יש להקפיד על כל דבר כמו במצוות, קלה כחמורה. לא ללקק את סכין העוגה, לא לאכול קוביית שוקולד ליום (את באמת מאמינה שתסתפקי בה כשיבוא לך הקריז?), לא לוותר על אף אימון אלא אם את גוססת, לא לוותר על אימון במחזור, בחולשה, במצב רוח נוראי. האנדרופינים שמשתחררים באימון יעשו לך נפלא גם במצבים הלא נחמדים. אין תירוצים ואין ויתורים קבילים. יש לך מחוייבות לעצמך והויתורים הביאו אותך עד למצב הנוכחי.

* את לא בדיאטה, את בדרך חיים חדשה. זה לא עד שתרדי, זה לנצח וכדאי שתתרגלי לזה כבר עכשיו, אלא אם את מעדיפה להתרגל למחשבה שתהיי שמנה כל חייך.

* ידע הוא כוח. למדי כל מה שאת יכולה על תזונה נכונה: אבות המזון, כמה פחמימות ושומנים כדאי לצרוך ליום, על מה כדאי לוותר, מה אסור שיחסר לגוף שלך וכו'. כל החומר זמין באינטרנט, כולל טבלאות מעולות לחישוב קלוריות. לא מספיק לאכול 1200 קלוריות ליום. חשוב גם ממה הן מורכבות ובעיקר - ממה לא.

* חפשי את הבגד ההוא שהרגשת בו הכי סקסי בעולם, כשהיית משהו כמו כמה וכמה מידות פחות. זה שגרם לך לסובב ראשים. שימי אותו בקדמת הארון, הסתכלי עליו בכל פעם שאת מתלבשת ודמייני איך תראי נפלא כשתכנסי שוב לתוכו.

* כן, חיים של תזונה נכונה וספורט קשים ודורשים המון ויתורים. הרווחים הרבה יותר גדולים. כמה כיף לקנות בגדים בחנויות של מידות רגילות ולדלג על מתאים לי, כמה כיף להרגיש קלילה כשאת הולכת ולא להזיע כל כך הרבה, כמה כיף לתת לחברות בגדים שגדולים עלייך במקום כאלה שקטנים עלייך, כמה כיף לראות ששוב עושים לך עיניים, כמה כיף להרגיש נחשקת, כמה כיף להכנס שוב לג'ינס שלא לבשת 3 שנים ועוד ועוד ועוד.

* תקבעי לעצמך תוכנית פרסים לכל כמות של קילוגרמים. למשל על כל 5 ק"ג העניקי לעצמך פרס. הפרס הוא לא אוכל.

* אני נהנתנית. אוכל היה דרך מסויימת להביע את הנהנתנות הזאת. הרבה יותר מענג להיות נהנתנית בסקס של שעות בלי להתעייף, בלרקוד עד כלות הנשימה ולא להתעייף שעות, בלצאת עם חברים בלי להתבייש במידות המוגזמות שלך, בלהרגיש סקסית ומחוזרת, בלצאת לפגישות עבודה מלאת ביטחון ובלהרגיש שאת מעניקה לעצמך את עצמך במתנה.

* את חזקה. את הרבה יותר חזקה ממה שאת מדמיינת. את מסוגלת לא להשבר הפעם. עכשיו נותר לך רק להוכיח את זה לעצמך. רק לעצמך. תהיי בטוחה שכשתצליחי תהיי מאושרת לא רק בגלל המשקל החדש אלא גם בגלל שגילית את זה - את עוצמתך האמיתית מול עצמך.

וכמה עצות של המאמן שלי:

* לא יותר מ-2 כוסות קפה ליום. קפה עוצר את הירידה
* את הארוחה הראשונה ביום חשוב לאכול עד חצי שעה מרגע הקימה - היא מתחילה להפעיל את חילוף החומרים בגוף.
* חשוב לאכול עד חצי שעה אחרי האימון.
* אם בא לך על נשנוש לילה - עשי לעצמך כוס פופקורן ללא שמן וחמאה
* לא מכניסים אוייבים הביתה - גם לא שוקולד ללא סוכר ולא כל דבר אחר שעלול לפתות אותך ברגעי משבר.
* 1200 קלוריות ליום - לא פחות. בימים שנורא בא על פינוק, אפשר להוסיף חצי חבילת במבה קטנה או ארטיק דל קלוריות.
* מומלץ מאד להוסיף כורכום לאוכל - בריא בריא
* 8 כוסות מים ביום, גם אם את שונאת מים
* בימים שקשה לך להתעמל, מוטב לעשות אימון קל מלוותר על אימון בכלל
* אחרי יומיים ללא התעמלות הכושר יורד. עשי אפילו 10 דקות התעמלות עם העלאת דופק
* הליכה בקניון זאת לא צעדה
* ותרי על סוכרזית שמאד לא בריאה. עברי לממתיק נוזלי מצמח הסטיביה
* לוותר על משקאות מוגזים שגורמים לצורך במתוק. כן, גם על דיאט קולה

וזהו בנתיים. בהצלחה לי ולכל מי שבוחר בדרך הזאת. אין דבר שגורם לתחושת שמחה וגאווה כזאת, חוץ מאהבה.
והמטרה הבאה שאני קובעת לעצמי היא להפסיק לעשן תוך חודש. איזה כיף יהיה להעניק לעצמי גם את המתנה הזאת ולהרגיש לגמרי אני חדשה בגוף בריא.


פינקי לשלטון​(מתחלפת) - טוב זה ברור לך שאני גונבת את זה נכון??? :)

זה ממש ממש אמיתי מה שכתבת!
לי לא היו קטעים כאלה אף פעם, כלומר אני הייתי דבבה בגלל טעויות "טכניות" ואפילו אכילה מעטה מידי.

כשמצליחים להכנס לראש של מישהו שמן, ולהוציא ממנו את הסיבות לזה, או לפחות להראות לו שמבינים, כבר נפתרה חצי מהבעיה.

כל הכבוד קודם כל על התובנה (טוב נו.. קטן עלייך..)
כמובן על המאמץ הדיאטטי!
וגם על הכתיבה ההומוריסטית קצת, אבל פוגעת בול.

בקיצ.. גנבתי טוב??

}}}{{{
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - בטח שטוב ושמחה שאהבת}{
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - תודה וברוך הבא:)
לפני 17 שנים
תהום​(מתחלפת) - אני גם הבנתי את זה לא מזמן שאכילה משמשת כפיצוי ריגשי.
אבל הבעיה היא שלפעמים הגורם לפיצוי הוא משהו שרגע קשה לנו להתמודד איתו.
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - קשה, אבל אפשרי, אם נמצאים במודעות ובכוונה אמיתית. ושמחה שאת שוב באה לבקר:)
לפני 17 שנים
השולט אור​(שולט) - אני זוכרת את הימים בהם אמרת לי את הדברים האלה, והיו מצבים בהם ייחלתי שתניחי, שדי, עזבי אותי באמא שלך אני אעשה דיאטה בזמני החופשי כשלא אהיה מתוחה/עייפה/רעבה וכו'... רק עזבי אותי מספירת קלוריות ומדיבורים על אימונים.
ואז יום אחד נפל האסימון והתחלתי להקשיב לך. התוצאות מדברות היום בעד עצמן.

יפה שלי, מדהימה שלי,
בתוך חצי שנה השלת מעלייך 20 ק"ג. אני יושבת מולך בבית הקפה ונדהמת מהחיטובים שנגלים לעיניי. אני שוכבת לידך במיטה ונטרפת מהבטן החלקה שאני רואה... אני רוקדת איתך ושתינו פתאום לא זקוקות למנוחה בין הריקודים אלא אנחנו יכולות לפזז למשך שעות... עשית שינוי אדיר בחייך וגם בחיי כשדחפת אותך ואותי. אין לי ספק שאם תחליטי להפסיק לעשן - זה יקרה באותה הנחישות ובאותן היכולות שהפגנת עד עתה. אני גאה בכוח ובנחישות שלך אהובתי }{
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - תודה אהובה ואני גאה בך ובכוח הרצון שגילית בעצמך. איזה כיף לרזות יחד ולדעת שלשתינו יש מטרה משותפת ולעודד אחת את השנייה וסליחה שניג'סתי, פשוט היה לי כל כך נפלא שרציתי שיהיה גם לך והאמנתי שא מסוגלת.
לפני 17 שנים
השולט אור​(שולט) - אהובה שלי,
את מבקשת סליחה על הדבר שאני מודה לך עליו? עשית לי כל כך טוב אשת חיי, הכי טוב שאפשר :)
לפני 17 שנים
קובלט - אהבתי, וגם... זה נשמע מפרך ומייגע אבל תוך חודש חודשיים הופך להיות דרך חיים בכלל.
ולגבי ה"לרקוד שעות". אני עדה!
:)
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - כן, זאת דרך חיים ועדיין מייגע. זה לא שהתחלתי לאהוב ספורט, זה רק שאני מאוהבת בלרזות:)
לפני 17 שנים
היילני - דווקא מצאתי את הפוסט הזה נורא נשי, נורא פמיניסט ונורא עצמתי. את נותנת השראה לרבים/ות }{
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - הלוואי מותק ותודה}{
לפני 17 שנים
diti - אני, מה שנקרא, "קוראת סמויה" שלך.
והפוסט הזה גרם לי לפתוח ניק בכלוב רק בשביל להגיב לך.
פשוט פוסט מהממם.
הדרך שעברת והתובנות פשוט ראויות להערצה.

אם אפשר רק הערה אחת בנוגע לסטיביה - בכמות מסוימת הוא עלול לגרום לעקרות בנשים. בארה"ב אסרו אותו לשימוש.
מה שאומר... הכי טוב בלי ממתיק בכלל.

כולהכבוד!!!
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - וואו תודה! פעמיים - פעם אחת בגלל שפתחת ניק כי להגיב לי ופעם שנייה בגלל ההערה החשובה על הסטיביה.

שמחה שאת קוראת ונהנית וברוכה הבאה.

אגב, למה היית סמויה ע עכשיו?:)
לפני 17 שנים
diti :-) שאלת השאלות... - מעולם לא עסקתי ב-BDSM, וכל הנושא מסקרן אותי, אבל.. לא הייתי רוצה להתנסות בו על בשרי.
לא בצורה של שולטת ולא נשלטת.
ונילית טהורה. :-(

אני מניחה שזו בדיוק הסיבה.
והינה כתבת פוסט שפשוט המם אותי.
אני מוצאת אותו מאוד עמוק.
אומנם נתת סעיפים קצרים - אבל בסאב קונטקסט אפשר להבין את העומק של הדברים.
מחזיקה לך אצבעות.
את אישה מדהימה.
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - תודה דיתי, מרגש לקרוא.
ואם את עדיין סקרנית לגבי השאר, את מוזמנת לשאול מה שבא לך, בפרטי או כאן.
לפני 17 שנים
קייסי - עשרים קילו?!
בליסי!
לפני 17 שנים
השולט אור​(שולט) - כן כן, אבל לא ראית כמה עליתי קודם:)
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - (אופס, עניתי לך קודם מהמחשב של אור ושכחתי להחליף ניק).
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י