תקראו לזה כך, תקראו לזה "מתוקה ביום- מפלצת בלילה", העיקר שתקרעו את קללת ההורמונים הזאת ממני ומהר. בשבת נחתתי מעולם שכולו טוב. בשני כבר עסקתי במלאכת הקודש של להזריק לעצמי זריקות כואבות בעליל לבטן. "להזריק לעצמי" זה מוגזם. אור מזריקה לי שתי זריקות מדי יום וזוגתי הקולית, שמתה על סשני מחטים, מתחילה לרעוד דקה אחרי הזריקה, בציפייה לקריזות שאני עוברת כשהחומרים נספגים לי בגוף. אם מסשן מחטים מגיעים לספייס, מהזריקות האלה מגיעים לספייס של ליליות מהגיהנום.
לא צריך הרבה כדי להטריף אותי. מספיק לומר "שלום" בזוית פה לא נכונה. בחיי שהיא מנסה לא להתעצבן עליי כשאני נכנסת לקריז, לפעמים זה אפילו מצליח לה, אבל קצת קשה להתאפק כשאני מתנפלת עליה במבט רצחני של מישהי שכאילו קיבלה עשרה מחזורים בבת אחת ולא מהססת לרצוח אנשים חפים מפשע ותמימי לב.
למצבי הנוכחי לא הועילו העובדה שגנבו לי את התיק היפה שלי, כולל תעודת זהות ופנקסי צ'קים מתוך הבית שלי, בזמן שישנתי (ערומה) בחדר השני וההערה של אבא שלי על כך שהושפל בבית האבות. בוא נגיד באנדרסטייטמנט שיש מנהלת מחלקה אחת בבית האבות שרצה לבדיקת אוזניים אחרי שסיימתי לצרוח עליה. שיחיה מהלך על בהונות ומדבר עם אור בשפת הסימנים בניסיון לבדוק אם הוא תופס אותי באותו הרגע, בשנייה של שפיות.
וזה אולי נשמע שאני משועשעת מהמצב הנוכחי, אבל אני ממש לא. לא נעים להפחיד את האהובים עלייך מכל ולצרוח עליהם כמו פסיכית ועוד יותר לא נעים לדעת שאני ממש לא בשליטה עצמית ושקל לעצבן אותי בשנייה וחצי, שלא לדבר על כמה לא נעים להרגיש את הזריקות ואת זה שאני נגמרת בחמש וחצי והרעה שבתוכי מתחילה לחיות באותה השעה ולא רעה מהסוג שמחרמן להכיר.
ואם כבר -החרמנות. מי היה מאמין שאעבור כמעט שבוע שלם בלי חצי מחשבה מינית. נאדה. פריג'ידית היתה יותר חמה וסוערת ממני. היום חזרתי להתחרמן, מה שנותן לי פתח תקווה.
ואת כל זה אור עוברת איתי בסבלנות, באהבה ובהענקה אין סופית ואתם מוזמנים להשתתף בצערה - האשה קדושה מעונה בגללי. תודה נשמה שלי על כל הסבלנות והעזרה.
אז זהו יקיריי, זאת תמונת המצב (ותודה למי שדאג לי בפרטי). אתמול הצלחתי לעבור יום שלם של שפיות, היום עוד לא צעקתי על אף אחד, למרות שעצבנו אותי עמוקות וכנראה שממחר אפסיק להזריק ואוכל לחזור לעולם שכולו שפיות. נתראה בשמחות.
ואפרופו שמחות, בחודש הבא אנחנו חוגגות 3 שנים יחד. אם לא יוציאו לי צו אישפוז בכפיה עד אז, נחגוג יחד את הארוע המרגש הזה בנו לימיט. הכינו את השכפ"צים.
לפני 17 שנים. 14 באוקטובר 2007 בשעה 10:31
