אתמול יצאנו קלייר ואני לראשונה לשופינג ביחד. בתוכנית: פגישה שלי בהרצליה (קלייר מחכה בחוץ), סיבוב באיקאה לחפש לי מזנון חדש לחדר העבודה וקניות בטיב טעם. בין לבין נכנסנו לארקפה וכך התנהלה לה השיחה:
אני: אמאל`ה אנחנו מתחילות להתנהג כמו זוג נשוי
קלייר: חס וחלילה, גבירתי, אני לא אשתך, אני המקולרת שלך.
אני: נכון מאד וכדאי שתזכרי את זה, כי בקצב הזה עוד מעט יתחילו להיות דברים קטנים שיתחילו לעצבן אותנו אחת בשנייה.
קלייר: מה פתאם גבירתי, את הרי מושלמת, אני לא שונאת שום דבר שאת עושה.
אני: בטח שאת שונאת. את שונאת שכשאני עצבנית אני מתרחקת ונסגרת
קלייר: אבל זה דברים גדולים גבירתי, לא דברים קטנים.
אני: אה. נכון. ואני משלמת היום. אם היינו זוג נשוי זה היה מתחלק ואנחנו לא.
קלייר: בסדר גבירתי, בסדר. אנחנו לא. רוצה קיסם?
אני: כן, לכי תביאי. אוף השומשום הזה תקוע לי בשיניים בצורה שממש דורשת חפירות
קלייר: אז תחפרי גבירתי
אני: מה פתאם? חפירות זה משהו שזוג נשוי מסוגל לעשות אחד ליד השני. אף אחת לא חופרת ליד המאהבת שלה!
קלייר: (צחוק)
אני: חכי, חכי, שנגיע למיטה שלנו, אני כבר אקרע לך את הצורה. נראה אם תצחקי
קלייר: גבירתי...מממ.. אמרת `המיטה שלנו`...
אני: אמרתי שלנו? שלנו? השתגעת? בעצם כן, אמרתי שלנו, אבל התכוונתי למיטה ורק למיטה. המיטה שלך היא שלנו. כל השאר שלי או שלך, זה ברור?
קלייר: ברור שברור גבירתי, הכי ברור. אז מתי את קורעת לי את הצורה במיטה שלנו?
אני : (בזעף מה) בקרוב!
קלייר: יופי גבירתי, אז בואי נלך כבר לטיב טעם ונבחר מה את רוצה שיהיה לך במקרר ש ל י.
אני: כן. במקרר שלך. נבחר. בואי כבר. את תקחי את העגלה ואני אשים את הדברים. אבל בפעם הבאה זה יהיה הפוך, שלא יתחילו להיות לנו הרגלים קבועים.
קלייר: גבירתי, מממ... אמרת `בפעם הבאה`...
אני: אופס, שיט! נכון. לא התכוונתי. טעות, טעה, טועים.
לפני 19 שנים. 13 באוגוסט 2005 בשעה 19:17
