לה וידה לוקה

לאהובתי יש היום יום הולדת ואני מנסה לעשות לה אותו הכי מאושר בעולם. עברנו תקופות כל כך קשות לאחרונה, שהכי מגיע לה בעולם לשמוח.

בשבוע שעבר עברנו את אחד משיאי הרע. נסענו ברכב כשקיבלתי שיחת טלפון ממעבדת מכבי: "בליסנה? תוצאות בדיקת החלבון העוברי שלך הגיעו והן גרועות. רוצי מיד לרופא הנשים שלך כדי לבדוק אפשרויות לגבי המשך ההריון". ידעתי שהבדיקה מוודאת את הסיכוי לתסמונת דאון ומסך שחור ירד על עיניי וזהו, מרגע זה כבר לא ראיתי כלום חוץ מאת האפשרות שאו שיגידו לי לעשות הפלה מיד או שאגדל שני ילדים עם תסמונת דאון לשארית חיי. הבטחתי לעצמי להיות חזקה, אבל איזה חזקה ואיזה נעליים, תוך דקות מצאתי את עצמי בוכה ואת שתינו טסות בכבישים בדרך לקופ"ח. דקות ההמתנה עד שתוצאות הבדיקה נשלפו מהמכשיר נדמו כנצח. לבסוף הופיעה התוצאה: סיכוי של אחד ל-57 שהילדים יצאו פגועים. טסנו הביתה, שיחיה התקשר כל חמש דקות לבדוק שאני בדרך ושעוד לא תלשתי את כל שערות ראשי. עוד יומיים עברו במתח נוראי עד שמומחה לגנטיקה הודיע לי שהבדיקה הזאת פשוט לא רלוונטית ולא נכונה בהריון תאומים. עלינו שוב לסיכוי של אחד ל-1000 ובמצב כזה אני מסוגלת להיות שוב אופטימית (לפרקים).

משום מה בשבוע הזה הודבקו לי שני כינויים חדשים: רוטווילרית (כל הזכויות שמורות לשיחיה) ודוברמנית (ע"ע אור). לומר שהייתי עצבנית יהיה האנדרסטייטמנט של הלייף. אדם יקר נוסף ביקש שאהיה רגועה כפרה מלחכת עשב באחו ואור, ברגע של חסד, הודיעה לי שלא משנה כמה אני כלבה לפעמים, אני עדיין גם החתלתולה שלה. כל הגן חיות הזה עשה לי להקיא כפול. ההריון הזה הופך אותי לצמחונית.

כשרע לי אני הכי רוצה להיות לבד ובדרך אני חוטאת לכל מי שאני אוהבת. יש לי מספר בודד של אנשים שאני קוראת להם חברי נפש ואת כולם כמעט שלא ראיתי מתחילת ההריון. כשפתחתי לאור את שרשור יום ההולדת, ביקשתי ממנה שלא תפתח שרשור כזה ביום הולדתי. ביקשתי גם לחגוג איתה לבד ובלי חבריי. הסברתי שבחודשים האלה ממש לא התחשק לי לראות את האנשים שאני אוהבת כי איזה טעם יש להפגש כשמה שאני מסוגלת לתרום לשיחה זה מידע מרתק על מצב הבחילות שלי, כאבי הגב ובדיקות ההריון. אני אוהבת להיות משענת לחבריי וחברותיי, אני אוהבת להצחיק ולספר סיפורים ועולמי צר כרגע בדיוק כרוחב ספת הסלון שלי. היא, כהרגלה, התווכחה ואמרה שלי יש תמיד מה לתרום לשיחה ושהיא בטוחה שהחברים שלי ירצו להיות בשבילי כמו שאני עבורם כשרע להם ואני יודעת שהיא צודקת ועדיין- אני ממש לא מרגישה בנוח לשוחח עם אף אחד מהם במצבי, למרות שכולם הוכיחו את חברותם האמיתית ואהבתם בטוב וברע.

אז לאור יש יום הולדת היום וכמה ששמחתי לראות אותה שמחה בארוחת הבוקר בקום איל פו, בפתיחת המתנה שלה (מצלמה) ובלבד הביחד שלנו במיטה, לאחר מכן. עכשיו היא בפגישת עבודה וכשהיא תחזור נחגוג בבית קפה עם שתי חברות ואני מקווה שהחיוך הזה שליווה אותה הבוקר, ימשיך ללוות אותה בשאר היום. ההריון הזה מציב כל כך הרבה קשיים לקשר שלנו, כל כך הרבה פחדים לגבי העתיד, כל כך הרבה מריבות מיותרות ולמרות הכל ומעל הכל - אני כל כך אוהבת אותה.