יש תכונה אחת משותפת לכל הנשים בעולם, לא משנה אם הן נשים בתחילת דרכן, ילדות, נשים בשלות או קשישות חביבות: כולנו אוהבות לדבר על זה.
מה זה ה"זה" הזה, לא משנה. אנחנו צריכות לדון, לדסקס, לפרוק, לנבור, לחשוף, לפתור ולטחון עד דק כל דבר שלא ברור לנו או מוסכם עלינו.
שני גברים יפגשו לכוס בירה. הסיטואציה תראה בערך כך:
א: מה שלומך אחי?
ב: חרא
א: מה קרה אחי
ב: עזוב, החיים בקנטים
א: עזבתי אחי, אפשר להזמין אותך לעוד כוס?
סיטואציה כזאת בלתי אפשרית אצל נשים. לא ולא. אנחנו נחקור את האמ-אמא של הסיטואציה עד שנרגע.
שתי נשים נפגשות והשיחה תתנהל בערך כך:
א: מה שלומך?
ב: חרא
א: מה קרה? שתפי אותי, אני כאן בשבילך.
ב: עזבי, החיים בקנטים
א: זה החיים או שזה יוני או שאולי קרה משהו בעבודה או אולי את לפני מחזור או שאת בחיפוש ואולי זה ש..
ב: עזבי לא בא לי לדבר על זה, הכל בסדר
א: אבל יקירתי את יודעת שאת אומרת שהכל בסדר הכל לא בסדר, את חייבת לפרוק, את יודעת
ב: טוב נו, סתם, רבתי עם יוני
א: את חושבת שהוא לא מבין אותך מנטלית או פיזית?
ב: זה לא זה, אבל לא בא לי לדבר על זה
א: מתוקה שלי אם לא תפרקי תתפוצצי מבפנים
וכן הלאה וכן הלאה. נשים שונאות תעלומות, אנחנו חייבות לדעת פרטים ואנחנו חייבות לפתור כל בעיה כאילו אנחנו המטפלת הקוסמית של היקום.
אני יוצאת בקריאה נשית קוסמית (לשתי הנשים שבטח קוראות אותי ומהן לעולם הנשי כולו): בנות, בואו לא נדבר על זה! בואו לא. דיבורים הם לפעמים רק מה שהם - דיבורים ופשוט צריך להמשיך הלאה ולא להטחן עם המיץ של עצמנו.
לפני 19 שנים. 30 באוגוסט 2005 בשעה 8:14
