לה וידה לוקה

אבא שלי חגג היום שבעים ואני התחלתי לחשב את קיצו לאחור.
פרט למתנת יום ההולדת הכנתי לו מתנה בעצמי, כמו אותן מתנות שהייתי מכינה לו מדי שנה ביום המשפחה, כשהוא עוד נקרא 'יום האם'.

הכנתי אלבום ובו תמונות של שנינו יחד מיום הולדתי הראשון ועד היום. 35 שנות אהבה לאיש המופלא הזה, שליווה אותי בכל רגע משמעותי בחיי. אבא לוקח אותי לרכב על סוס בגיל שנה, אבא לוקח אותי לצפות בג'ירפה בגיל שנתיים, אבא מלמד אותי לרכב על אופניים בגיל שלוש ולקרוא בגיל 4, שנינו מתחבקים בסיום לימודי התיכון שלי ואז בסיום הקורס בצבא והנה אבא חותם לי על הכתובה ומוחא כפיים בטקס הסיום באוניברסיטה כשאני על הבמה ועוד נשיקה ועוד נשיקה ועוד נשיקה.

וכל כך הרבה תמונות לא צולמו מעולם ונמצאות רק באלבום שבראש שלי. אני רצה לאבא לספר לו שקיבלתי מחזור, אני בוכה על הכתף של אבא אחרי האהבה הנכזבת הראשונה ותמונה אחרת בה הוא מסביר לי שאני יכולה לעשות הכל טוב כמו כל אדם אחר ואפילו יותר אם רק ארצה מספיק ואהיה מוכנה להשקיע ושוב מוחה לי דמעה והאישפוז הראשון שלו אחרי התקף לב וההסברים שלו על איך אשה צריכה להיות חזקה וכל כך הרבה חום וכל כך הרבה אהבה.

וכל התמונות מהשנה האחרונה. אבא בקושי קם מהכורסא, אבא לא זוכר איך קוראים לי, אבא עושה תאונה ועוד תאונה, אני רצה לחפש אותו כשהוא נעלם ולא נמצא. אבא אפור, מוחו גוסס מזיקנה. האיש הזה שכולו היה ראש, שהיה משחק איתי בפתרון חידות בלוגיקה ופותר תשבצים יותר מהר מכל איש שאני מכירה, אבא שלי שהיה מרצה לי ולחברותיי ומלמד אותנו בלי להציץ בספר את כל החומר לבגרויות, האיש היקר הזה, לא תמיד זוכר בת כמה אני, מה שמי ומה אני עושה.

הבאתי לו את האלבום וחשבתי שיקבל אותו בשמחה. כתבתי הערות שוליים אוהבות, ציירתי לבבות, הבת של אבא בשיא תיפקודה ואבא הציץ באלבום ואמר לי תודה והכניס אותו בחזרה לעטיפה ולרגע ליבי נחמץ והייתי הילדה הקטנה הנעלבת שלא מבינה למה אבא לא מרוצה מהתעודה ואז חשבתי שאולי זה לא כל כך נפלא להציץ כך בחייך שנה אחר שנה, לראות איך היית ומה קרה לך.

אני מביטה בעיניו הטובות, מריחה את ריחו ונזכרת איך הייתי חייבת ללטף את לחיו לפני השינה ואיך היד שלי היתה נצמדת לאפי כמו מכורה וכך הייתי נרדמת שלווה. והיום כשנפרדנו נתתי לו נשיקה וידי ליטפה את לחיו והריח שוב דבק בה.
לא אותו ריח יד של ילדה, לא אותו ריח של אבא, אבל הלילה אלך שוב לישון כשידי על אפי ואנסה לשאוף את ריחו אליי ולהרגיש שוב לרגע אחד הילדה של אבא שלי, זה שהיה.