לפני 15 שנים. 3 ביולי 2009 בשעה 7:02
לפעמים בא לי לכתוב ספר, אבל הוא יהיה הזוי מדי ומי בכלל יאמין שהכל אכן קרה.
לפעמים בא לי לבכות, עד שתצא לי הנשמה.
לרב בא לי לשמוח, עד שאתגלגל מצחוק ואשנק מהקלה.
לעיתים בא לי ללכת ולא לחזור בחזרה.
לפעמים, בא לי לשלוט ולא ממש משנה אם בגבר או באשה.
לרב בא לי למצוא את מי שהייתי, לפני שכל זה קרה.
אני רוצה את כל החבילה: קריירה, בית, משפחה,
גבר, אשה ובעיקר אהבה. לחוש אותי שוב מפרפרת, בין ריגוש לתדהמה.
כל כך הרבה חומות בניתי ולהסיר אותן זאת עבודה.
בנתיים, אני נושמת, אותי, אליי - בהדרגה.
