פעם בכמה שנים אני נשבעת לעצמי שאני לא מתקרבת יותר לנשים, גם אם אנג'לינה ג'ולי תרד על ארבע ותתחנן למכות בטוסיק.
מי צריך את הבלאגן הזה?
עם גברים זה כל כך פשוט - יש סקס טוב, יש חיבור טוב - נפלא: מתאהבים או רק מזדיינים, חברים, צוחקים, מתקרבים, נפרדים או נשארים, שום סיבוכי יתר.
לעומת זאת נשים - מסובכות, חצי מהזמן הן או במחזור או לפני או בביוץ או סתם הורמונליות. הן רוצות לדבר על זה, הן רוצות לדעת יחסינו לאן, הן מבקשות שאפתח, שאשתף, שנעשה שרינג, הן הולכות וחוזרות ובורחות ומתקרבות ואומרות משהו אחד ומתכוונות לשני ואת צריכה לקרוא אותן ואם לא קראת אז את לא רגישה ואם כן קראת, אז למה לא הגבת ובטח ניחשת ואיך זה שלא ותכילי אותי ותכרבלי אותי ותתכרבלי ובואי לחיבוק ובואי נזדיין ובואי נוותר על סקס ובואי נהיה חברות ואנחנו לא יכולות להיות חברות - מסובכות, אמרתי?
תתרחקו מנשים, אני אומרת לכם, למען יאריכון ימיכם. בחיי שאני מנסה (ולא מצליחה בנתיים).
לפני 15 שנים. 9 באוגוסט 2009 בשעה 9:45
