לפני 15 שנים. 11 בספטמבר 2009 בשעה 1:23
זה כבר לא היה הבית שלי. כמה שרציתי שיהיה.
המזרון היה הפוך, כדי שלא אריח ריחות של סקס אחר שידע.
גם המנורה האדומה לא הסתירה את העלמותה של תמונת אש התשוקה.
לצדה לא היתה תמונה של שפחה אוהבת, מתמסרת לגבירתה, אהובתה.
זה גם לא היה אותו הזין. הזין ההוא היה שייך לחורים אחרים.
גם הוא לא היה, הערס שאהבתי ולא הילד ולא השפחה.
היה שם גבר שהבטיח עולמות, שאמר שאני ה-אהבה,
שהפך בשבילי מזרונים, שלא אראה, שלא אדע, שלא אחוש באבידה.
אבל אז - הפכו את המזרון בחזרה.
שכבתי שם אוהבת, נותנת, לוקחת, מתמסרת, עוצמת עיניים, אוזניים ואף,
מנסה לדמיין שזה שוב הבית שלי. המקום שלי. מרגישה כך לרגע, בבית.
אבל לא. זה כבר לא היה הבית שלי.
זה כבר לא היה.
