לה וידה לוקה

יש בי ניקיון כזה, מכעס, מעלבון וגאווה, יש בי שקט כזה, רוגע,
כמו נחה על שמיכה רכה,
יש בי סתו כזה, נוגע, שמשיל את עלעליו, כמו עור נחש אני נושלת
ומתחדשת מחדש.
יש בי שמחה כזאת שקטה, שמצפה בי לבאות ואופטימיות נוגעת,
מנגבת בי דמעות.
יש בי צחוק שמתפרץ לרגע
ושוכח בדקה,
ותשוקה שמתעוררת, עדיין לא
בסערה.
יש לי דרך, לא אחת ואת שביליו של
המסע,
לארץ לא נודעת,
או לארץ מכורה.
ועוף החול פורח,
מחדש לי
ת'נשמה.