לפני 15 שנים. 27 בספטמבר 2009 בשעה 11:44
אני לא צמה, לא הולכת לבית כנסת ולא סולחת - אלא אם מבקשים ממני ממש ממש יפה ובנימוקים משכנעים.
לא שוחטת תרנגולות ולא מעיפה מעל לראשים.
הולכת בנעלי עור, לא לובשת לבן, לא רוכבת על אופניים.
מאמינה באלוהים, בגורל, ביקום.
משתדלת להיות אדם הכי טוב שאני יכולה בכל רגע נתון.
ישרה, גם כשזה כואב.
לומדת שכל הדברים שכעסתי עליהם, שלא סלחתי עליהם, היו שיעור שלמדתי ממנו המון,
שחלק מהדברים היו מתנה שנתנה לי אותי בחזרה.
יש בי חטאים רבים מספור ובכל זאת הוא גוזר לי חיים.
אולי אלוהים שופט אותנו אחרת ממה שאנשים עושים.
ואולי, החיים חסרי משמעות, פרט למשמעות שאנחנו מעניקים להם.
המשמעות של החיים שלי היא אהבה.
אני נזכרת בה מחדש בכל יום שחולף.
