זויה מתחה את רצועות הסטראפון השחור, עד שהידקה אותו לגופה והוא הפך לחלק ממנה. היא הביטה בשחף ולא יכלה שלא להנות מיופיה ומהשלווה על פניה. שלווה שידעה שתפר ממש בקרוב ושזו תתחלף בתשוקה ויחום של כלבה מאולפת. היא הפכה את שחף על ביטנה, העמידה אותה בתנוחת כריעה, הרימה את ישבנה והצמידה את הסטראפון לחור הכוס שלה. עם אצבע אחת בדקה את הרטיבות הרבה של שחף וכיוונה את הסטראפון לתוכה.
שחף שריחפה עד אז במעין ענן של צמר גפן, התעוררה למציאות מהחדירה. היא עדיין לא היתה לחלוטין בפוקוס, אבל תחושת המלאות בזין של גבירתה, הטריפה אותה. מתוך הענן החלה לנוע על הזין מנסה להכיל עוד ממנו ולא לתת לו לצאת ממנה. כשיצא, הרגישה שהיא רוצה לבכות. כשנכנס, זה כאב קצת והרגיש כאילו היא נקרעת ואז התחלף בעונג.
"ששש... כלבונת, את לא קובעת את הקצב ואת לא קובעת מתי אני בפנים ומתי אני בחוץ. את רק הכלי שלי, הצעצוע שלי שאני אוהבת לזיין. הכלבה המיוחמת שלך גבירתך, נכון סולי?", אמרה זויה.
"כן גבירתי", ענתה שחף כמו מתוך חלום. התנועות של זויה הפכו למהירות יותר, חזקות וחודרניות יותר. היא תבעה את הכוס של כלבתה ושייכה אותו אליה. שחף החלה להשתולל עליו, לרקוד ולהתכווץ, מרגישה כאילו היא וגבירתה הפכו ליחידה אחת, מפנימה את הפקודות של זויה 'אני הכלי שלה, היא משתמשת בי, אני הצעצוע שלה, לא אני קובעת, אני הכלבה, הכלבה, הכלבה שלה'.
זויה דפקה את שחף חזק יותר. "תייללי כלבה שלי, אני רוצה לשמוע את הייחום שלך", ציוותה. שחף גנחה ויללה ונהמה וכמעט בכתה מהתנועות של גבירתה בתוכה. היא הרגישה כה שייכת לה עכשיו, כאילו זויה באמת יכולה לעשות בה כרצונה, כאילו היא באמת הכלבה שלה.
"גבירתי, בבקשה", התחננה, "בבקשה אל תפסיקי".
"שוב את שוכחת את האילוף שלך, סולי? כך מבקשים?", ענתה זויה בחומרה.
"סליחה גבירתי, בבקשה אל תפסיקי לדפוק את הכלבה המיוחמת שלך שכל כך אוהבת שאת מזיינת אותה".
"את משתפרת, כלבונת", ענתה זויה בחיוך מרוצה, "ולא, אני לא אפסיק, אני אזיין לך את הנשמה הכלבתית שלך. מה את שלי סול?"
"הכלבה שלך, החור שלך, הזונה שלך, השפחה שלך, אני שלך גבירתי. אני באמת שלך".
"אני יודעת כלבונת. אני יודעת שאת באמת שלי. את הכלבה הטובה והמאולפת שלי, הכלבה המתוקה שלי", ענתה זויה.
המילה 'מתוקה' בלבלה שוב את שחף. היא לא ידעה מה לעשות כשזויה הראתה לה פתאם רוך. היא ידעה להתמסר לה כשאין ברירה, כשזויה לוקחת אותה בכוח, בניגוד לרצונה ומפעילה במעשי הכשפים הבלתי ברורים שלה את החרמנות שלה. אבל מתוקה? מה עושים עם זה? ובכל זאת, עם הבלבול, חום נעים התפשט בביטנה. גבירתה חושבת שהיא מתוקה. הכלבה המתוקה שלה. היא כל כך רצתה פתאם שגבירתה תאהב אותה, תרגיש אליה ולא תשתמש בה רק כצעצוע וכאוביקט מיני. אבל היא לא רצתה לחשוב על זה עכשיו, היא רק רצתה לגמור וזה היה כל כך קרוב, אם רק גבירתה תרשה.
"בבקשה גבירתי, מותר לכלבה שלך לגמור?", שאלה בנימוס.
"רק כשאגיד לך, רק כשאהיה אני קרובה לגמירה. את תגמרי איתי כלבונת. תגמרי כשתחושי את הנשיכה שלי בעורפך. אם תגמרי שנייה לפני-תענשי. אם לא תגמרי בזמן, לא תגמרי בכלל. הגמירות שלך יהיו מאולפות כמוך סולי".
זויה נעה בקצב מטורף, מרגישה שכל חדירה לשחף, מכה בדגדגן שלה והרגישה את הגמירה שלה קרובה, התנועות והדיבורים של סול הטריפו אותה, לבסוף, השמיעה צעקת עונג ונשכה בחוזקה את עורפה של שחף. שחף ידעה שמותר לה לגמור, הכאב מהנשיכה היה נוראי, אבל התשוקה שלה היתה חזקה ממנו, היא התכווצה בחוזקה על הסטראפון וזעקה "גבירתייייייייייייייייייי". היא גמרה והתמוטטה על המיטה.
זויה נשכבה לצידה, משכה בשיערה והובילה אותה אל בין רגליה "נקי את הזין של גבירתך", ציוותה ושחף הכמעט מעולפת, פישקה את שפתיה, שלפה את לשונה והחלה ללקק את הסטראפון, עד שהבריק. זויה הרימה את רגליה והורידה את הזין ממנה ושוב משכה את שחף בשערה ודחפה אותה אל בין רגליה. "עכשיו נקי את הכוס של גבירתך ותשארי שם הרבה זמן, זה מקומך כלבונת, או בכוס של גבירתך או לרגליה".
שחף היססה. היא מעולם לא ירדה לאשה ופחדה מכך. מה אם תגעל? מה אם הריח יהיה נורא? מה אם הטעם יהיה מגעיל? אבל זויה לא הותירה לה ברירה, היא חשה את גבירתה אוחזת בשערותיה ומעבירה את פנייה לאורך הכוס. הריח לא היה רע, זה היה ריח של תשוקה נשית. בהיסוס שלפה לשון והחלה ללקק את הדגדגן של זויה ואז לינוק אותו בעדינות לפיה. היא הרגישה כאילו הוא פועם לה בפה וזה ריגש אותה. יותר מכך, ריגשו אותה אנחות העונג של גבירתה. היא שלפה את לשונה החוצה והחלה ללקק את החור של זויה ולנסות לענג אותה בכל דרך אפשרית. זויה אחזה בשיערה חזק יותר, מכוונת אותה לקצב שרצתה, למקום שרצתה ולעוצמה שרצתה, זורקת לה הוראות "כן, ככה כלבונת, יותר חזק, יותר עמוק, יופי, בדיוק כך כלבה טובה שלי, צעצוע שלי, כלי שלי", עד שבסוף גמרה בפיה, סוגרת את רגליה בחוזקה על ראשה של שחף, עד שזו חשה שאינה יכולה יותר לנשום.
זויה התנשפה וחשה בעונג המציף את גופה. בעזרת כף רגלה הורידה את שחף לכף רגלה השנייה והצמידה אותה אליה. שחף ידעה מה עליה לעשות. היא החלה ללקק את כף הרגל ולומר "תודה גבירתי, שזיינת אותי, תודה שאת מאלפת אותי, היה לי כל כך טוב". היא חשה שזה באמת מקומה, לרגלי גבירתה ולרגע, את תחושת השנאה שהיתה בה, החליפה תחושה של אהבה והשתייכות. "תפסיקי להיות מטומטמת, שחף", אמרה לעצמה, "את לא באמת מהנשים האלה שדופקים אותן כמו שהן צריכות והן ישר מתאהבות. את לא מתאהבת במפלצת הכלבה הזאת, נכון?". היא לא רצתה לענות לעצמה ולא רצתה לדעת את התשובה. לא עכשיו. עכשיו היא רק רוצה לשכב לרגלי גבירתה וללקק לה את כפות הרגליים, כי לרגע, רק לרגע, זה מרגיש מקומה הטבעי, הנכון, השייך.
לפני 15 שנים. 30 בספטמבר 2009 בשעה 11:47
