לפני 18 שנים. 25 בדצמבר 2005 בשעה 9:51
עוד טלפון ואני רואה אותך שם, שכובה על השז לונג המנומר שלי - ישבנך פסים-פסים.
עוד מסמך- איך שכבת שם, רטובה, פעורה מולי.
עוד שיחה - הישבן שלך נפתח אליי, את צורחת ומתחננת שאכנס כבר ואבעל אותך.
עוד שיחת חברים במסדרון - איך שביקשת את הכאב. פיטמה מזדקרת מתחננת למגע ידי, הפה שלך הפתוח, היד שלך שאוחזת בי כשאת גומרת, המשפט ששיננת כמו שלימדתי אותך, כפי שאילפתי אותך. הגמירות שלי, שלך. שלושה ימים של כמעט ולא לצאת מהמיטה. של טירוף, של תשוקה שמעלה את שתינו בלהבות.
זנזונת! אני נטרפת גם כשאת לא כאן. ודמט, איך אצליח לעבור את יום העבודה הזה בלי לעשות הצפות במשרד? :)
