סתם אחר צהריים שיגרתי. לי יש פגישה בהרצליה, קלייר מתנדבת להסיע אותי. מחכה שעה וחצי בסלון, בזמן שאני מהגגת בפגישה. אני מנסה להתרכז כשמבחוץ אני שומעת פרצי צחוק, קלייר עסוקה בלשעשע את המארחת. כשאני יוצאת מהפגישה היא מסכמת שקורן ממנה אור ואני מחרה מחזיקה אחריה (היא יפה??? מותק, אין לנו אותו טעם בנשים).
אחר כך אנחנו נוסעות לקניון הרצליה. קפה הפוך, שתי סיגריות, שיחה קלה על כלום. המון חיוכים. אני נתקפת בפרץ קניות וקונה לי גם פיג'מה חדשה מבד מפנק וגם חלוק עם ציור של ילדות, כי בבית אני רוצה להרגיש הכי מפונקת.
"לפחות על דבר אחד הפסקת להתעקש גבירתי", היא מתחילה ואני ממהרת להזדעק "על מה?".
"על זה שאני סוחבת לך את השקיות". וכן, אני שמה לב שבאופן טבעי הפסקתי להתווכח וקלייר הפכה לסוחבת השקיות הרשמית. אני רצה מחנות לחנות והערימות בידיה של קלייר רק הולכות וגדלות.
במכונית היא מצביעה על שקית ואומרת "שכחתי גבירתי, הבאתי לך את הזין השני שלנו, שיהיה אצלך, לשעת הצורך".
אם יש דבר אחד שלמדתי על השפחה שלי בכל התקופה הזאת זה ששום דבר לא נעשה אצלה סתם.
"רצית שאזיין אותך בדרך, יקירתי, ככה? במכונית?" היא מסמיקה ומכחישה בחן.
היה מאוחר. רציתי כבר הביתה. אבל כשהשפחה שלי מבקשת יפה כל כך, היא לרוב מקבלת. מתי שהוא בקרוב יהיה לנו זיון מכוניתי, כזה שמתקפלים בו כדי להתאים למושב האחורי. מממ.. רק המחשבה על זה מוציאה אותי מריכוז:)
לפני 18 שנים. 10 בינואר 2006 בשעה 8:49
