לפני 18 שנים. 5 ביוני 2006 בשעה 15:22
בבת אחת נגזרה עליי שתיקה. כאילו מה שהייתי זקוקה לו יותר מכל זה לא לדבר. בכלל.
חמישי בלילה. אור ואני על הגג, מוצאות את עצמנו מדברות ומדברות. 12 שעות של שיחה רצופה, על הכל, כל מה שדיברנו וכל מה שלא נאמר. למחרת כבר בקושי דיברתי. בראשון כבר לא יכולתי להוציא מילה. פיזית לא יצא לי קול מהפה. ובאותה הזדמנות - נגמר לי גם מנוי הזהב, כך שלא יכולתי לשלוח גם הודעות פרטיות. כמה סמלי. לאט לאט הקול שלי חוזר אליי. עדיין כואב לא ללחוש. בקרוב אחזור לדבר באופן חופשי, לעלות לגג ללא מאמץ. לפעמים נדמה לי שאני צריכה להזהר במה שאני מבקשת מהיקום:)
ואת, חברה שלי, אני יודעת שאת דואגת שלא החזרתי צילצול. אני אוהבת אותך. אני כנראה צריכה פשוט לשתוק עוד קצת.
