לה וידה לוקה

אחותי מבוגרת ממני בעשר שנים. לומר עלינו שאנחנו הפכים זה אנדרסטייטמנט של הלייף טיים.
פעם בכמה חודשים אני מדברת איתה בטלפון, פעם בכמה חודשים אנחנו נפגשות. נחמד להפגש.
יש לנו כמה זכרונות משותפים שעוד לא הצלחנו להרוס. אני מנסה לשכוח שהיא גנבה לי את הטרנזיסטור של פינוקיו כשהייתי בת שש
והיא מנסה לסלוח על כל הפעמים שהחברים שלה עברו תחקירים ביטחוניים אצלי לפני שהורשו להכנס לחדרה. אנחנו מנסות להזכר בטוב. איך שתינו היינו מציגות בפני אבא מופע של ריקודים מדי שבת. היא היתה מתפתלת בתנועות רכות וחושניות ואני הייתי מנסה לא לדרוך לה על הרגליים. איך שאבא היה זורח. איך שאהבנו כשחזר לו החיוך לפנים.

והיום פתאם המספר שלה הבהב והחלטתי לענות. לרב אני מקצרת אותה. היא מאד אוהבת לדבר. הפעם היה לי מצב רוח טוב.

היא: היי יו איזה יופי לשמוע אותך. יש לך חיוך בקול
אני: כן, שמח לי. מצפה לי סופ"ש כיפי. צריכה להגיע אליי חברה.
היא: באמת? אז למה את לא מזמינה אותי? החברות שלך בטח נורא נחמדות ואינטיליגנטיות כאלה.
אני: מממ.. זה קצת מסובך
היא: למה מסובך? מה את מתביישת באחותך?
אני: לא בדיוק. זה קצת מסובך כי היא לא בדיוק חברה. היא יותר מאהבת.
היא: מהההה??? מה???? לאחותי יש מאהבת??? סחטיין אחותי. תספרי תספרי.
אני: קוראים לה אור, אולי את מכירה אותה. היא היתה חברה של ש', חברה שלך.
היא: רגעעעעע, אור שהיתה חברה של ש'???? לא נכוןןןןןןןןןןןןןןןן
אני: מה לא נכון? נכון בחיי. נו מה?
היא: ציירתי לה ציור פעם
אני: לא נכוןןןןןןןןןןןןןןןןן
היא: נכון בחיי
אני: ?????
היא: קראתי פעם משהו שהיא כתבה. כל כך התרגשתי שהתחלתי לבכות. הלכתי וציירתי לה ציור. יו היא נורא חכמה.
אני: כן היא חכמה. מה ציור? איזה ציור? למה ציור?
היא: קראתי. זוכרת מה היא כתבה? גמרתי לקרוא, רצתי לחדר, לקחתי צבעים, ציירתי ציור לי ולה. ציור של בכי והערכה. הערצתי אותה. ועכשיו מסתבר שחלקנו אשה, את ש' ועכשיו אנחנו חולקות את אחותי. למרות שהיא בטח רואה אותך יותר ממני. תכירי לי אותה? אני נורא אשמח.
אני: מבטיחה
היא: מבטיחה מבטיחה או מבטיחה תרדי ממני?
אני: די נו, מבטיחה
היא: אולי נלך לרקוד פעם יחד?
אני: אולי
היא: יו אז תספרי לי הכל. רגע מי הגבר אצלכן? את אוהבת שחודרים אלייך? כי אני נורא אהבתי שאשה...
אני: יאללה ממי, אני ממהרת, היא צריכה לבוא וגם השפחה שלי צריכה להגיע.
היא: שפחה?? מה שפחה?? גם אור וגם שפחה?? רגע. אני לא מבינה. אה משחקים כאלה קינקיים. גם אני אהבתי שנותנים לי מכות בטוסיק.
אני: אני לא אוהבת. אני דווקא אוהבת להפליק. עם שוט.
היא: שוט? הצילו! טוב העיקר שאת נהנית. אני לא שיפוטית. אז רגע, תספרי לי הכל.
אני: ממי? אני ממהרת. השפחה שלי מגיעה ועוד לא הכנתי את השוטים.
היא: אוי אוי סליחה סליחה אני מתנצלת. יו איזה כיף לך שיש לך אשה. שנים שלא היתה לי אשה.

וכך הסתיימה לה עוד שיחה תמוהה בין שתינו. אולי בכל זאת אנחנו לא כל כך שונות.