ריח של ציפיה באוויר, טריות, כמו אחרי גשם שבא ושטף את כל האבק.
וציפייה וחרמנות אלייך. יותר מדי זמן שלא סישנתי אותך.
אנחנו מדברות, צוחקות, אני מספרת לך מה אני מתכננת לך להיום ואת כהרגלך, צריכה רק להעיר הערה אחת אחרונה:
"אבל גבירתי, רק בבקשה בלי סטירות בצד ימין, כי כואבת לי השן ובבקשה בלי סטירות בצד שמאל, כי כואבת לי העין".
הלו - יש חלק בפנים שאת אולי מרשה לי ברוב הודך לסטור לו? כאילו - הכנת לי אולי תקציר של דרישות ובקשות להפעלתך? משהו שאספיק לקרוא מהר לפני שאני מגיעה ולשנן שלא אטעה?
את צוחקת, נתפסת בקלקלתך - "אני מנסה לשלוט מלמטה? חס וחלילה גבירתי, אני סתם שמחה לתת לך סיבות להעניש אותי".
כלבונת שלי, ממתי בדיוק אני צריכה סיבות כדי להעניש אותך? ובקיצור, תזיזי ת'ישבן, תכיני ת'תחת, כי אני היום אותו לוקחת:)
התגעגעתי לסשן אותך, יה חתיכת סאבית-שלא- מפסיקה- לנסות -לשלוט- מלמטה. חכי, חכי.
(ואני צוחקת ממי, ברור שהיית צריכה להזהיר אותי, מה שלא משנה את העובדה שהיום תקבלי רענון מאסיבי לנימוסייך, לא כי עשית משהו, סתם כי בא לי) 😄
לפני 17 שנים. 28 בנובמבר 2006 בשעה 11:43
