רק בשבוע שעבר כתבתי כמה נמאס לי ממסיבות וכמה קצתי בעקבים.
למסיבה של אתמול הלכתי בחוסר חשק מופגן.
מסיבה מטעם אחד הלקוחות שלי, משהו שפשוט חייבים ללכת אליו מסיבות מקצועיות ושהזמנתי אליו בעצמי חלק מהאורחים.
הבטחתי לעצמי שאם כבר ללכת, אז אלך הפעם בצורה הכי נוחה לי בעולם, ג'ינס, טבע נאות, חולצת טריקו וזהו, מי שלא טוב לו שלא יסתכל.
אבל אז הגיע הערב. חולצת הטריקו נראתה כמו הצהרה של "לא בא לי על המסיבה הזאת", אז החלפתי לחולצה סקסית, כזאת עם מחשוף ענק. הסתכלתי במראה וממש לא התאים לי בלי להתאפר, אז באותה הזדמנות עשיתי לעצמי איפור דרמטי, כולל נצנצים שנורא מתאימים למסיבת סילבסטר. הבטתי שוב במראה, הטבע נאות זעק זעקות שבר. אי אפשר ללכת עם חולצה כזאת ואיפור כזה בכפכפים. טוב נו, חזרתי לארון והוצאתי מגפי עקב, אבל סתם שחורים מבריקים, לא עקבי סיכה, רק 10 ס"מ.
הגעתי למקום שהמה מאדם. "אני לא רוקדת", הבטחתי לעצמי. "מה לי ולמסיבות? עברתי את הקטע הזה". אבל אז התקליטן ניגן את "איטס ריינינג מן" ולא יכולתי שיהיה ככה גשם של גברים בלי שאני אזוז ואעשה תנועות של טיפטוף קליל. כעבור כמה דקות הגיעו החברות-הקולגות שלי. אחת מהן היתה נדיבה במיוחד וחזרה בכל פעם מהבר עם וודקה רד בול או קשסה. אני לא יודעת לשתות.
מכאן הכל קצת מעורפל. אני זוכרת שאמרתי לחברה אחת שהבגד שלה דורש קריעה מיידית ושהיא שרמוטה אמיתית שבאה איתו, כי היא יודעת את זה (סליחה מותק, למקרה שאת קוראת, אבל היית מדהימה), פתאם רקדתי כמו מטורפת, פתאם חייכתי לכל העולם, פתאם הרגשתי הכי חיה שאפשר, פתאם הרגשתי שאם אני לא מתנשקת עכשיו את הנשיקה הצרפתית הכי צרפתית שהתנשקתי אי פעם ואם אני לא מזדיינת עמוקות, אני פשוט מתה. שלטתי בייצרי עוד שעה, טורפת במבטיי את כל מה שהיה לטרוף. בסוף לא יכולתי יותר. מדדה יצאתי מהמועדון, התקשרתי לאור ואמרתי : "מותק, את לא רוצה שהאשה שלך תמות מחרמנות הלילה, נכון? אני קצת שיכורה ופשוט חייבת להתנשק ולהזדיין הרגע". היא באמת לא רצתה לעולל לי את זה.
יצאתי לרחוב והתחלתי לפסוע לעבר הרחוב שלה (מזל שהמועדון היה קרוב). בדרך עברתי איזה בחור אחד שנראה שיכור לא פחות ממני.
הוא שאל: "תגידי, לא אכפת לך שאני אשתין כאן, נכון?" והצביע על איזה פינה ברחוב. "לא,לא- אני מרשה לך, לא מפריע לי בכלל", עניתי.
מזל שאור הגיעה תוך דקה, כי אחרת אני לא יודעת אם לא הייתי ממשיכה לתת לו הוראות איך בדיוק אני מרשה.
נסענו לבית שלה. תוך דקה הייתי ערומה, תוך עשר דקות היינו כבר חבוקות אחרי כמה גמירות. "נדמה לי שאני קצת שיכורה, ממי", אמרתי ונישקתי אותה בצרפתיות לוהטות. "לא יכול להיות", היא אמרה והתפקעה מצחוק.
אז המילים שלי שוות ל.... מודה. אבל היה לי הכי כיף, חי, מחרמן ולוהט שהיה לי מזה הרבה זמן ולמרות שעדיין קצת כואב לי מהעקבים, אני מודה שעל הקסם שלהן קשה לי לוותר.
לפני 17 שנים. 31 בדצמבר 2006 בשעה 7:58