זה לא שפוי, זה לא בטוח וזה בטח שלא בהסכמה ובכל זאת, מעשה שהיה כך היה...
אחותי היא האדם היחיד בעולם שיכול להטריף עליי את דעתי בשלושים שניות. בין שלל תכונותיה המעצבנות, יש שתיים שקשות לי במיוחד: הצורך שלה לנהל שיחות מתארכות, לחזור על כל דבר שבע-מאתיים פעמיים ואז לסגור את הטלפון (בעידודי הצמוד) ולהתקשר שוב תוך דקה בטענה שיש רק עוד נקודה אחת שהיא חייבת לחדד - נכון, אותה נקודה שחודדה אין ספור פעמים לפני דקותיים. התכונה השנייה, היא יכולת להמציא תסריטים שלא היו מביישים אף תסריטאי של סרטי אימה ואז להתחיל לפחד מהתסריט שהמציאה. בקיצור, כמה דקות שיחה איתה ואני כבר צורחת עליה שתשתוק ותפסיק לשגע אותי, להמציא דימיונות ולטחון לי את המוח.
אור, שהיתה צמודה אליי בימים האלה, חזתה בי יוצאת מדעתי מאחותי וטורקת טלפונים. לבסוף היא אמרה: "ממי, גם כך קשה לך, אכפת לך שאני אטפל באחותך כמה ימים?". אכפת לי? הייתי מאושרת, עכשיו אוכל להתרכז באבי, במקום בפסיכוזות הנירוטיות של ג'.
"ממי, איך דומית מסוקסת שכמותך לא שמה לב שאחותך היא בסך הכל סאבית מורדת, שצריכה דמות סמכותית במקום צעקות? פשוט תתיחסי אליה בשקט ובשליטה שאת מתייחסת לקלייר". ידעתי, הצדקתי אותה, אבל במשך 36 שנים, האוטומט שלי הוא לצרוח על אחותי כשהיא מנג'סת ומבחינתי, עכשיו זה לא הזמן לטפל באוטומטים שלי. אטפל בהם כשאבא שלי ירגע ויסתגל.
ביום הראשון חיכיתי בדאגה לשמוע איך עברו השיחות בין אור לג'. הייתי בטוחה שג' תנופף את אור או לחילופין, תנהל איתה 50 שיחות ביום, עד שאור תתיאש. בשיחה הראשונה, ג' פצחה בסדרת צרחות על אור, שהיא לא מוכנה לדבר איתי דרכה ומי היא בכלל. אור השיבה לה בקול רגוע ושלו שהיא בת הזוג שלי ושאני לא מסוגלת לדבר איתה כרגע. באותו היום נערכו שמונה שיחות טלפון לאור, כולן ביוזמתה של ג'.
שאלתי את אור בחשש מתי היא מתכוונת להשבר וכמה אוויר היא צריכה לקחת אחרי כל שיחה כזאת, אבל אור הפתיעה אותי: "מותק, אחותך בתהליך אילוף. אני כרגע עובדת איתה על להגיד כל דבר רק פעם אחת ומחר נעבוד על התמודדות עם פחדים". עשיתי לעצמי הנשמה, צבטתי את עצמי לראות שאני לא חולמת וחיכיתי לרגע הבא שבו אחותי תתפרץ על אור או תבריח אותה בזעקות שבר.
הימים עברו וג' הופכת אט-אט לצייתנית. יומיים שהיא מדברת בנימוס, היא לא ממשיכה שיחה יותר מחמש דקות, היא מודה בנימוס על כל שיחה, היא מדברת בלחש ובסבלנות. אור רחוקה מלהשבר, יש לה אתגרים שהיא מתכננת להציב לג', אתגרים שהיא בטוחה שג' תעמוד בהם.
אני מביטה משתהה ומעריצה בתהליך האילוף ובהתקדמותה של אחותי כסאבית צייתנית. היא לא תמיד שפויה, זה לא בטוח לאור, זה לא בהסכמה של אחותי, אבל זה האילוף הכי מוצלח ומהיר שראיתי אי פעם. מותק, אני מעריצה אותך. שנתיים לא שלטת באשה ובכל זאת, אף פעם לא איבדת את הדומיות שלך ואם הצלחת על אחותי - העולם קטן עלייך:)
***
נ.ב
אתמול שכנתו החדשה של אבי בבית האבות, הזמינה אותו להצגה. הם נורא נהנו יחד וישבו אחר כך ושוחחו זמן רב. היום הוא ישלח לה פרח עם פתק: "תודה על ערב נפלא".
***
נ.ב.נ
חברתי בדיוק התקשרה בתהליך כתיבת השורות הללו. סיפרתי לה מה מתרחש והיא אמרה שהיא נעלבת אנושות מאיך שהכנסתי את אחותי כל כך בקלות לקהל הסאביות ולכלכתי ברגע אחד את שמן הטוב של הסאביות באשר הן. סאביות יקרות, אתכן הסליחה:)
לפני 17 שנים. 10 בינואר 2007 בשעה 7:59
