ועוד קצת אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
זהו. אמרתי את זה!
את שלושת הימים האחרונים ביליתי בבית אבות, מבוקר ועד לילה. המון רגעים של להרגיש תשושת נפש בעצמי וכמה רגעי חסד מדהימים של להרגיש שוב ילדה של אבא.
מאחר וחיי לא כוללים סקס בכלל ובדס"מ בפרט, מוטב שאתחיל לחפש לי איזה פורום של גיל הזהב להעביר אליו את הבלוג שלי.
עד כאן התקפת התקרבנות ומכאן, נשימה עמוקה. יומיים של חופש ממחלקות סיעודיות למיניהן והיום ומחר אחה"צ חופשיים (לאחותי יש גם יתרונות), אותם אני מתכוונת לבלות עם אור ובבוקר, חזרה לעבודה. מי היה מדמיין שהעבודה שלי קורצת לי כרגע כמו חופשה בקריביים. איזה כיף לדבר עם אנשים בנושאים מקצועיים, להזיז פרויקטים במקום חיתולים משומשים. יו, אני שוב מאוהבת בעבודה שלי.
ת"א תוססת מתחת לחלון, העוזר מנקה את הבית. כשאשלים 10 ימי עבודה שפיקששתי ואחזור מאור, אוכל לישון לילה שלם ללא דאגות ויסורי מצפון, לקום ולהתחיל את היום בבית קפה, עם ההפוך האהוב עליי ועיתוני הבוקר.
עוד לא אבדה תקוותנו.
ואבא שלי. הוא כזה מקסים. אני אוהבת אותו כל יום עוד קצת יותר ומחדש.
לפני 17 שנים. 17 בינואר 2007 בשעה 8:04
