השנה הזאת היתה רכבת הרים,
עלינו הכי למעלה ונפלנו הכי חזק-
רק כדי להעלות לגבהים חדשים.
נפרדנו, רבנו, צעקנו, השלמנו,
רק כדי לגלות כמה הקשר הזה חזק
יותר ממה שהיה לשתינו אי פעם.
בכל יום מחדש אני מגלה
כמה התברכתי שיש לי אותך.
בכל יום מחדש אני מגלה את יופייך, אדיבותך,
מסירותך, אומצך ויכולת הנתינה המדהימה שלך-
שפשוט אין לה תחרות בעולם הזה.
מעולם לא הרגשתי כה לא לבד
מעולם לא הרגשתי שהמלחמות שלי מיד הופכות
למלחמות שלנו,
מעולם לא היה בי כזה ביטחון באיש
וידע, שמה שלא אעשה ובאיזה צרה שלא אהיה,
את תמיד תהיי שם לצידי, איתי,
מאמינה בדרכי ובצדקתי.
בכל יום מחדש אני מודה לאלוהים ששלח לי אותך,
כמו פיה טובה או מלאך,
מלא ביצרים, תשוקות ואהבה,
מכרבל, מעניק ויוצר שלווה.
מתוקה שלי, את כל כך אהובה,
אם הייתי יכולה, הייתי קוטפת לך כוכב במתנה.
פשוט אוהבת אותך, כולל הטוב והרע,
את כל פנייך, את כל החבילה.
ולא נותר לי אלא לסיים במילה אחת - תודה.
לפני 17 שנים. 14 בפברואר 2007 בשעה 8:03
