חודשים ללא סשן, שתינו כמעט שכחנו איך זה להרגיש כך - גבירה ושפחתה. הסשן תוכנן ליום רביעי, אבל הפנצ'ר שסידרו לנו בגלגל דחה אותו בעוד יום של ציפייה מענגת ומענה.
לפני זמן לא רב קראתי שרשור של קווינסי על פיגינג
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?p=186033&highlight=#186033
לא רק שלא ידעתי על זה כלום, אפילו לא ידעתי שזה קיים. נכנסתי מיד ללינקים המצורפים והתחלתי לחקור את הנושא וכמה שקראתי יותר, כך היה לי ברור שאני פשוט חייבת לעשות את זה לקלייר ומהר. הלינקים מפנים גם להוראות איך לעשות את זה בדרך הנכונה וגם וידויים של סאביות ומאסטרים על חוויותיהם מהתחום. רב הסאביות העידו על תחושת להט מתגברת בישבן (בכל זאת - ג'ינג'ר), שבהתחלה מציקה ואחר כך מחרמנת בטירוף. המאסטרים סיפרו על תחנונים לגמירה, על לא לוותר בהתחלה כשיש תחנונים כי אחר כך זה נהיה נעים ומחרמן ורק סאביות בודדות כתבו שזה שרף יותר מדי. חשבתי שזה יחרמן את שתינו, קיוויתי לטוב וקראתי היטב את ההוראות של עשה ואל תעשה.
בדרך לבית של קלייר, ביקשתי שתעצור בחנות הירקות הקבועה שלנו בשינקין. המוכר הביא לי איזה ג'ינג'ר ננסי. ביקשתי שיחזיר אותו ויבחר לי אחד עבה גדול וישר. הוא התחיל לשאול אותי שאלות על למה משמש הג'ינג'ר, כי ממש כואב לו הגרון, זרקתי איזה תרופת סבתא על ג'ינג'ר ודבש, כשבראשי אני כבר מדמיינת איך כל הג'ינג'ר המפואר הזה יחדור לישבנה של שפחתי.
למרות ששתינו ציפינו לסשן הזה, היה מתח באוויר. קלייר שפחתי גם כשאני לא מסשנת אותה, אבל שתינו לא ידענו כמה נצליח להכנס לעניין עד הסוף, כמו שהיה לפני הנתק המיני הזה. לא משנה כמה אהבה יש בינינו, סשן מוצלח מתחיל בקירבה ובהמשכיות ואלה חסרו לנו כל כך. קרבתי אותה אליי, חיבקתי אותה והתחלנו לדבר, חשבתי שעדיף לנו אפילו לוותר על הסשן ולא להכנס אליו כששתינו לא מרגישות עד הסוף את האינטימיות שהיתה לנו פעם.
ברגע אחד של ההתכרבלות שלה, פתאם ידעתי מה ישבור לשתינו את כל המחסומים בשנייה - אהובתנו, רוחי, גיבורת ספרה של קלייר. לא פעם במהלך הסשנים אנחנו נכנסות למשחק תפקידים ואחד האהובים עלינו הוא זה רוחי, זונת הצמרת במיל והערסית ללא הפסקה, שמזיינת את יעל, מנהלת הפרסום הצפונבונית.
את התאור של הסשן תוכלו לקרוא אצל קלייר
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=12018
ואני יצאתי עם כמה מסקנות מאתמול:
עדיף לוותר על שעת סקס לטובת שעת שיחה, אם זה מה שיהפוך את הסשן מסתם אחד להתמסרות אמיתית עד הסוף
נורא כיף לנסות דברים חדשים וללמוד אותם ביחד, אבל אם זה לא טוב, לא בושה לעצור ולהגיד - זה אולי נחמד לאחרים, אבל לא מתאים לנו.
החיים שלי ילוו בטיפול באבא שלי עוד שנים רבות, כך אני מקווה, אבל חייבים להמשיך לחיות ולעשות את כל הדברים שאני אוהבת, אחרת במקום להשאר בת אוהבת שמטפלת מאהבה, אני אהיה בת מתוסכלת שמטפלת מתוך חובה ואין סיכוי שאני אמשיך לוותר על סשנים עם קלייר רק כי מצבי הרוח שלי תלויים במצבו הבריאותי של אבי באותו היום.
אני אוהבת את השפחה שלי. מטורפת עליה:)
וביום ראשון יש לה יום הולדת ואני יודעת בדיוק איך אני הולכת לפנק את הנשים שלי, ביום המיוחד הזה....
לפני 17 שנים. 2 במרץ 2007 בשעה 6:42
