לפעמים אני מרגישה שזהו, שאין לי יותר כוח, שעוד יום אחד כזה ואשבר ואז מפציע החיוך שלו ומאיר את פניו בקרני שמש, בקמטי צחוק שצבר ביושר במשך שנים ואני נמלאת בכוח מחודש שניתן לקבל רק מהענקה, מלדעת שאתה עושה טוב לאדם שאתה אוהב, שבזכותך חייו טובים יותר ושאין מקום לשברים בתהליך הזה.
בחמישי הקרוב אחגוג 37 שנים ומעולם לא הרגשתי כה לא חגיגית לקראת יום הולדתי. רק לפני שניונת הייתי אשה שכל האחריות שלה בחיים זה לעבוד ולעשות שמח לבעלה ולאשתה, להיות חברה טובה לחברותיי וחבריי, להשקות את העציצים בגג, לבשל כשמתחשק לי, לארח כשבא לי, אפילו את מספר חשבון הבנק שלי לא ידעתי ולפתע כל חיי התהפכו, כל סדרי העדיפות השתנו, כל העבודה שלי הוזזה, כל קשריי החברתיים כמעט התפוגגו. הפכתי לטופסולוגית, מתמחה בדיני משפחה ומנהלת חשבונות בכירה.
לא פעם מראיינים בכלי התקשורת השונים חולי סרטן שהחלימו והם שמחים לומר שהמחלה היתה נוראית, אבל בזכותה הם קיבלו הזדמנות חדשה לחיים ואת השיעור הכי גדול בהם. אף פעם לא הבנתי את הכרת התודה הזאת, סבלת- התמוטטת-הגוף שלך בגד בך-כאבת עד כלות, פחדת עד אימה, על מה יש להודות? ופתאם אני כל כך מבינה, כמה אנחנו יכולים לצמוח דווקא מהקשיים הכי גדולים בחיינו, כמה כל השאר מקבל את הפרופורציות הנכונות ומה שבאמת חשוב זה לחיות, פשוט להמשיך לחיות, כמה החיים עצמם הם המתנה הגדולה.
רק שלושה חודשים ולמדתי על עצמי כל כך הרבה, כמה כוחות יש בי כשמדובר במישהו שאני אוהבת, איזה לוחמת אני מסוגלת להיות, כמה אהבה יש בי למשפחתי הקרובה, כמה הקשר שלי עם אור מדהים למעלה מכל סתם עוד חלום רומנטי, כמה חברויות חזקות באמת יש לי, כאלה שלא תלויות בכמה זמן אני מסוגלת להשקיע בהן ולכמה זמן נעלמתי, כמה אני מסוגלת לנהל הכל, גם כספים, חשבונות ותהליכים מעצבנים ובירוקרטיים. התחברתי לעוצמה שלי עד הסוף, בדיוק כפי שהתחברתי לחולשה שבי כפי שלא עשיתי מעולם - בעיניים הכי פקוחות לרווחה, לראשונה בחיי למדתי לומר בלי בושה: אני צריכה, אני זקוקה, אני תלויה - מילים שהיו כה גסות בעיניי במשך כל חיי.
למדתי סופסוף כמה כוח יש בלחיות בידיעה שאין לך באמת שום שליטה על הדברים הכי חשובים בחיים, שלהלחם כדי להיות בשליטה כל הזמן, זאת החולשה הכי גדולה, חולשה שמקורה בפחד מאיבוד שליטה. הו כמה שלמדתי לאבד שליטה ולהכנע למה שהחיים מזמנים לי. למדתי לזרום, כמה שהמילה הזאת היתה פאתטית בעיניי עד לפני זמן לא רב.
והבנתי סופסוף שקשר בין הורה לילד הוא לא כמו שום דבר אחר, שלא - החופש שלי לא מספיק חשוב כדי שאוותר על ילד, שאני רוצה להיות אמא כי אני רוצה, לא כי מישהו מצפה ממני להיות כזאת בגילי המתקדם. וזה מה שאני מבקשת לעצמי לשנה החדשה, מעבר לכל מה שכבר התברכתי בו: להיות אמא ולהיות שקטה ושלווה. כל השאר יבוא לבד.
וזה שיר יום ההולדת שלי, השנה.
היי שקטה
מילים: רחל שפירא
היי שקטה, עכשיו הכל בסדר
אפילו המחנק עומד להשתחרר
זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן
זה העולם שיש ואין עולם אחר
היי שקטה כאילו אין בך דופי
כאילו האוויר נותן לך הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה
היי שקטה כמו לא עברת אף פעם
כמו לא היית צרימה בנוף המטופח
כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם
כמו אלומת האור הנה מצאה אותך
היי שקטה כאילו אין בך דופי...
היי שקטה, כמה אפשר לשטוח
את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה
כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח
כאילו השלווה היא חוף הבהלה
היי שקטה כאילו אין בך דופי...
לפני 17 שנים. 11 במרץ 2007 בשעה 8:02
