בניגוד למה שכותרות העיתונים זועקות הבוקר, ההפגנה אתמול לא אורגנה רק מפה לאוזן ובאמצעות אסמסים בין חברים. אני מאד גאה לומר שהאשה שאיתי, אור, היא זאת שעשתה את יחסי הציבור לארוע והצליחה בהם למעלה מהמשוער. כך היא כשהיא רוצה - בלתי ניתנת לעצירה.
הכל התחיל ביום חמישי. כשאור שמעה את ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה היא התקשרה למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית והתנדבה לעזור בכל מה שאפשר. הדוברת בדיוק סיפרה לה שלמרות שהוציאה הודעה לעיתונות על ההפגנה, אף עיתונאי לא הרים את הכפפה ולא התגייס לכתוב על ההפגנה. אור שינסה מותניים, נכנסה בפול טורבו לעניין, הוציאה הודעה לעיתונות, התקשרה לכל הכתבים והחלה לדחוף את ההפגנה בכל כלי תקשורת אפשרי. את ההצלחה ראיתם לבד וממי - אני גאה בך על תפקידך החשוב בהצלחת הערב הזה.
אני גאה גם בבעלי שיחיה, שראה את דבריה של א' בטלוויזיה ומיד רץ אלי ואמר שפשוט מוכרחים להשתתף בהפגנה הזאת, שיש גבול. למרות שכל הדרך להפגנה הוא חשש שיהיה הגבר היחיד בקהל, הוא הגיע ותמך והיה נפלא.
אני גאה גם בכל אלפי הגברים שהשתתפו בארוע והבינו שלא מדובר במאבק בין גברים לנשים אלא במאבק על צדק ושלטון החוק בישראל. גברים מספיק גבריים להבין שזה שנשים לא יהיו הפקר, לא מחליש אותם אלא מחזק אותם.
ואחרי אתמול, אני שוב גאה להיות ישראלית. אנחנו הישראלים רגילים לכך שכספינו נגזלים על ידי אנשי ציבור ונותרים אדישים, אנחנו אדישים לעסקאות נדל"ן מפוקפקות, אדישים לפערים חברתיים, אבל כשזה נוגע לדיני נפשות, כולנו סופסוף התעוררנו מתרדמתנו התל-אביבית ויצאנו למחות. תודה לכל האנשים הנפלאים שהיו שם ולכל התומכים בבית.
ועוד משהו קטן - היה כיף להפגין עם היילני ולהכיר אותה דווקא בארוע כזה - יפיופית אמיתית, מבפנים ומבחוץ.
לפני 17 שנים. 1 ביולי 2007 בשעה 6:44
