שטויות שאי אפשר לכתוב בשום מקום אחר

ענקית האשראי מאסטרכארד חסמה את התשלום לאתר פורנהאב לאחר פתיחת חקירה על תכנים הכוללים תיעוד אונס של קטינות וילדים, סחר בא.נשים ועוד. זהו.

בחיי! מי חשבה על הרעיון הגאוני הזה????

אז למי שלא יודעת, קוקוויד זה סוג של שמן (נגיד שמן קוקוס אורגני) שבושל עם פרחי וויד על בן מרי (נו, קערה מעל סיר עם מים), במשך למעלה משעה לפחות ואז סונן וקורר.

חוויה ראשונה על הדגדגן, אתמול בצהרים, מרחתי בנדיבות כי לא ידעתי איך הריכוז של החומר ולא רציתי להתאכזב על הפעם הראשונה, עיסיתי בעדינות כי רציתי לתת לחומר זמן להספג בעור.

האורגזמה היתה ממש עוצמתית עד כדי כך שלא יכולתי להמשיך לאחת נוספת ומאז יש לי זרמים מטורפים בדגדגן ואני בלי הפסקה חרמנית.

גאוני הטבע שלנו. 

שיווו כשזה קורה, ובואו בנות - זה קורה לכולנו,

מדברת עם מישהו שעה במצטבר, השיחה סבבה קצת מינית אבל לא מוגזמת, בדיוק בקצב שאת מכתיבה ואז משום מקום מקבלת תמונה לפנים של זין (על שלל גווניו וצורותיו), בלי לבקש, בלי להציע, בלי לברר אם הסיטואציה שבה את נמצאת הולמת את הטראח זין בעין.

וכשזה קורה, בדיוק ההיפך ממה שרצית שיקרה, קורה.

בעוד אתה משועשע ומקווה שחירמנת אותי למוות, הפיוזים שלי נשרפים מהצד השני של המקלדת ותוך שניה אני חותכת ממך ומהזין בעין שלך !

מוסיפה זין בעין לגבולות שלי.

אני מגלה שלזמן יש משמעות עמוקה בעולם הבדסמי שלי.

זמן ההכרות לפני החלפת מספרי הטלפון הוא זמן של בדיקת יתכנות, זמן של שלל מבחנים, זמן של משחקים סייבריים משעשעים, זמן של חסד שבו הטעויות הראשוניות מתוקנות עם פחות תוצאות מכפי שהייתי מעדיפה

זמן הוא גם מדידות, כמה זמן אתה משקיע בי כשאנחנו ביחד, כמה זמן השקעת בלחשוב עלי ולתכנן איך לפנק אותי,  כמה זמן לקח לך לענות להודעה שלי כשאתה בעבודה וכמה זמן בבית.

כמה זמן אתה מבלה בכלוב או באפליקציות אחרות שבהן אני יכולה לצפות בך , כמה זמן פנוי יש לך בחיי היומיום.

גם עבורי משמעות הזמן מקבלת משקל חדש בחיים, מפנה זמן לעצמי, זמן למי שמולי, זמן למחשבות, זמן לתכנונים... זמן השינה מתקצר ומתפנה לטובת זמן תקשורת, זמן הצפייה בטלוויזיה מפנה מקום לזמן צפיה בפורנו.

זמן גם הפך לגבול ברור מאוד.  הזמן שלך שלי אחרת אין לי זמן להשקיע בך !

חודשים של אושר וחקירה עצמית והתנסויות שונות טובות אך לא מספיק בדסמיות, הביאו אותי לדאון פתאומי.

כמה פעמים אפשר להתחיל תקשורת רק כדי לגלות שפחות מתחבר והרצון לרצות את עצמו גובר על כל רצון לשים אותי במרכז ?

עייפתי, בוא אלי אתה.

כל מה שאתה צריך להיות הוא פנוי, צייתן, קשוב ועד חצי שעה נסיעה ממני.

בוא.

כאן משחררים את הזכות לפרטיות בבלוג

מפגש חדש טוב, בבית של גבר ונילי, מתחיל בדרך כלל בשיטוט ברחבי הבית, עדיף לבד אבל בדרך כלל מלווה בליווי והסברים של הבחור (כן, הבנתי לבד איפה פה השירותים ואיפה פה זה חדר השינה).

אחר כך הוא מתיישב על הספה ומזמין אותי לשבת.

אבל אני לא מתיישבת, תמיד אני עוד מסתובבת, אפילו אם זה רק בסלון ורק אחרי שהצורך סופק אני מתפנה לסיפוק צרכים אחרים.

תמיד חשבתי שזה נובע מפחד מראשוני או מהצורך להתרגל לסביבה החדשה ולהרגע.

היום אני תוהה לעצמי איך מסתובבת לה טורפת (כמו נמרה) שמגיעה לסביבה חדשה - היא מסתובבת ספק מטיילת בסביבתה החדשה, לומדת את הטריטוריה החדשה, את הפוטנציאל הגלום בכל נקודה, הסכנות שאולי יכולות להפתיע אותה, היתרונות שיש... טוב הבנתם...

אז עכשיו במבט לאחור אני מבינה שתמיד הייתי נמרה.

עפה על עצמי.

אם יש תכונה שחסרה בי (מושלמת עם אנקדוטות) הרי היא סבלנות. 

אני תמיד מסיימת משפטים של אחרים, נותנת פתרונות תוך כדי התלונה, מבינה עוד לפני שהגעת לפואנטה.

גם אין לי סבלנות להתלבטויות. יש אפשרויות, כבר הבנתי את המשמעות וההשלכות של כל אחת ויאללה מקבלת החלטה. כמה זמן זה לוקח? שניה.

גם אין לי סבלנות לחפירות. יש לי קשב אבל אם אומרים לי את אותו הדבר באלף דרכים או מתחילים את המשפט שוב ושוב ושוב רק כדי לחזור על הרעיון אז יאללה סבבה הבנתי אתמול.

גם אין לי סבלנות לחארטה. בואו, כולנו אנשים בוגרים (בגיל לפחות) אז מה זה מאונני מקלדת, פיחסה מה אני פלייבוי או סרט פורנו בדיבוב לעיוורים?

אבל עכשיו אני מגלה שקצת סבלנות יכולה לשרת אותי ממש טוב בעודי מחפשת את הנשלט המתאים ללמוד עליו את עצמי ולשבור עליו את גבולותי.

אבל אין לי כבר סבלנות !!!!!!

מישהו יודע איפה אפשר להשיג קצת סבלנות? 

ההשתלה הזאת בפה שהעזתי לעשות השבוע אחרי שנים רבות של צורך ופחד, אין לי ספק שהיא הגיעה בעקבות התהליך שאני עוברת כשולטת בהתהוות.

הצורך לחוות ולהבין כאב משמעותי על עצמי מבחירה -ללא הצורך בשולט שיכאיב לי (כי אין מצב), בעיקרו, כדי להיות שולטת פיזית טובה יותר ולהבין את ההשקעה וההקרבה של הצד שמולי.

הכאב מורכב מהמון שלבים ורבדים, כך הבנתי, בהתחלה החרדה והפחד וההתרגשות לקראת הטיפול

אחר כך הכאב העצום והמתגבר ככל שההרדמה (ברבים) מתפוגגת.  כאב של כל הגוף, של המוח, של הנשמה עד כדי כך שאי אפשר לחשוב.

36 שעות וכמה כדורי אנטיביוטיקה אחר כך, הקלה, חוזרת לנשום ולאכול ונראה שהכל חלף..

ואז השלב האחרון, הגירוד הבלתי פוסק של ההחלמה שגורמת לי לטרפת חושים.

דײַייייייייייייייי

בדסמ שנוגע בי בהפתעה, שעשיתי היום השתלה בפה והכאב אווו הכאב ואני חרמנית רצח אחרי כמה ימים של מחזור ואני יודעת שאם אני אעשה ביד אז בגלל ההתרגשות וזרימת הדם יכאב לי יותר.

ועדיין מתלבטת אם לעשות ביד....

מה לעשות?