כבר פעם שניה אני רואה אותה מגיעה אליי לעבודה, קטנה, עצמאית יפה, בת 39, גוף של בת 18. ולרי או ונסה אני כבר לא זוכרת את שמה, למרות שזה היה רק לפני יומיים.
היא הגיעה עם בחור נאה וגבוה, מעט מאיים, מעין התנהגות כזאת של אדם שדואג שידעו כמה הוא אלפא.
" יש חדר?" הוא שואל. "כן בוודאי", אני שמה לב אליה ואומרת לה שלום נלהב עם חיבוק. היא רווקה, מושלמת בכל מובן וחזקה מכל אישה שהכרתי בחיי. אני מכניסה אותם לחדר עם האורות הכחולים אדומים, והם נעלמים, ידו על גבה, לשעתיים ארוכות שעלו לו 1700 שקל. ניכר היה שזה כסף שלא היה לו ערך בשבילו, וכן גם לאישה לא היה יותר מדי ערך. היא הוזמנה מה"משרד".
לפני כשבועיים היא סיפרה לי שהמשרד זה מכונית ואן גדולה בה יושבות היא ועוד כמה בנות "פרחות" - היא אומרת במבטא צרפתי מעוות. הם יוצאים ואני הולכת לסדר אחריהם את החדר, שעווה בכל מקום, סיכות קטנות וחדות, רולר סיכות נשאר על השידה וחומר לאלחוש איבר המין. נראה שהוא נהנה.
הזמנתי מלבי, יש לי ספקית מלבי אישית בעירי ואני מכורה, אז סעדתי אותה במלבי. היא ישבה לידי וצחקה, מפזרת לי מחמאות ואמירות חיזוק על האופי שלי.
"למה את עובדת בזה" שאלתי אותה, "את יפה, חכמה, מרתקת, יכלת לעשות הכל! אז למה?" "התחלתי לפני שנה היא ענתה לי, "גבר לא מצאתי, ילדים אני לא אקבל, אז שישלמו, גם ככה זה מה שהם רוצים ממני. פעמיים שלוש ביום לשלושה ימים ואני לא צריכה לעבוד כל השבוע מעבר לזה. למה שארצה משהו אחר? אני לא קרייריסטית מעולם לא היו לי שאיפות וחלומות גדולים, אני זוכה להכיר, לחגוג לבלות ולחיות בכבוד."
חזרתי לעצמי בלב על המילה-"כבוד" עוד כמה פעמים. כבוד. כבוד. כבוד. נזכרתי בשיעור הרביעי במבוא למקרו כלכלה- ביקוש והיצע. אם יש מי שיקנה ויש מי שימכור, זאת סחורה. ואם זאת סחורה שניתנת למכירה, אין זה בושה לקנות אותה או למכור. אם כך למה הרגשתי כל כך הרבה בושה בשבילה? אולי זה היה בשבילי? הנה אני עבדתי בעבודות "מכובדות" ועדיין אינני חיה בכבוד, והיא? היא זונה צרפתייה (היא תגיד ביראת כבוד עצמי עם האף מורם ובמבטא כבד- ניערת ליפוי) ועדיין יש לה יותר חיי כבוד.
היא קיבלה הודעה. חדר מספר 3. בחדר מספר 3 יושב בדואי קטן קומה ושמנמן שנראה כמו הדילר שלי. אתם בטח יכולים לתאר- מכוער וטיפש. הוא היה נמוך ממנה בראש ומבטו פזל כל הזמן אל מחוץ לשיחה כשניסיתי להוציא ממנו את הכסף שהוא צריך לשלם על השהייה. התפקיד שלי הוא לשבת על מיטה במשרד ולגבות כסף. כך שבן רגע, היא נעלמה אל תוך חדר 3, מבלי להיעלם. מזכירה לי שהיא שם, מזייפת אורגזמות בקולי קולות, משאירה נוכחות וניחוח במשרד שלי. נוכחות של אישה עייפה עם ריח מעורבב של בושם ופרומונים גבריים שונים.
כעבור 45 דקות הוא הלך, היא ישבה מחייכת עם 700 שקל ביד. "כמה משלמים לך" שאלתי. "700 שקל הוא משלם אני מקבלת 300" היא ענתה. התפעמתי- "למה שתרצי בזה? את מרוויחה פחות מהבעלים!!". "הם שומרים עליי, דואגים לגבייה מסודרת ושוברים רגליים למי שגונב ממני".
שוברים רגליים. כבר כמה שנים אני שוברת לעצמי כל טיפה של תום ושתי המילים האלה, המביעות מלחמה, שרידות ואימתנות גרמו לי להבין איפה אני נמצאת. אני נמצאת בלב ליבו של הגועל, איפה שאנשים מחייכים בזדון, בוגדים ביקיריהם, משתמשים באנשים אחרים, עושים זממם, מעריכים אהבה בכסף. אני נמצאת איפה שאנשים מביעים אהבה, שומרים על משפחותיהם שלמות דרך בגידה כדי להצליח להחזיק ילדיהם בבית עם שני הורים מבלי לברוח. אני תמיד מופתעת מכמות הנאיביות שקיימת בתוכי אל מול המצבים הגרנדיוזיים, המלוכלכים, שוברי הרגליים, שוחקי השיניים המאיימים לשבור את רוחי אליהם אני נכנסת כמעט בכוונה כמו איזה דו קוטבית. זונה צרפתיה. כמו איזה סיפור גרוטסקי, מחזמר קברט של שנות ה40.
אז ישבתי עם זונה צרפתיה לשיר על היוקליילי. כאילו אידית פיאף באה אליי, בחזרתה לגיל 8, כשהייתה מופיעה בבתי בושת (דרך אגב כך היא התפרסמה!), לא יכלתי להוציא את התמונה של אידית פיאף מהראש שרה לי את milord השובר לבבות. שרנו את לה ויה דלרוסה של אדית פיאף, הגרוטסק הכי גדול בהיסטוריה. ילדה טובה, אני תמיד מתארת את עצמי. ילדה טובה שתמיד בצרות.
הלוואי ואהיה כמו זונה צרפתיה.
Come on in, Milord,
sit down at my table;
It's so cold outside,
but it's warm in here.
Relax, Milord
and make yourself comfortable.
You can tell me your troubles
and put your feet up.
I know you, Milord
though you have never seen me
I'm just an immigrant*,
a shadow of the street...
Yet we've brushed against each other
when you passed by yesterday.
You were really proud
Mother of God*! You filled the sky
Your silk scarf, floating on your shoulders
You have a beautiful role, just like a King...
You walked with confidence
and a lady on your arm
My God! She was so beautiful
that my heart froze up...
Come on in, Milord,
sit down at my table;
It's so cold outside,
but it's warm in here.
Relax, Milord
and make yourself comfortable.
You can tell me your troubles
and put your feet up.
I know you, Milord
though you have never seen me
I'm just an immigrant*,
a shadow of the street...
You say it enough times;
"There is a ship
for every tear"
But when the ship left, it took him with.
Soft eyes, so tender
but they don't understand
that she ruined your life.
Love, it makes you cry
In the same way when you look back on chances you never took
Come on in, Milord,
you look like a rascal!
Come on in, Milord,
sit down at my table;
It's so cold outside,
but it's warm in here.
Relax, Milord
and make yourself comfortable.
You can tell me your troubles
and put your feet up.
I know you, Milord
though you have never seen me
I'm just an immigrant*,
a shadow of the street...
Yet we've brushed against each other
when you passed by yesterday.
You were really proud
Mother of God*! You filled the sky
Your silk scarf, floating on your shoulders
You have a beautiful role, just like a King...
You walked with confidence
and a lady on your arm
My God! She was so beautiful
that my heart froze up...
Come on in, Milord,
sit down at my table;
It's so cold outside,
but it's warm in here.
Relax, Milord
come into my kingdom:
I don't care about remorse
I sing ballads, I sing for the gentlemen
who are down on their luck!
Look at me, Milord,
You've never seen --
Wait...you're crying, Milord?
That's unbelievable!
Let's wait and see, Milord!
Smile at me, Milord!
...That's better! Just a little more...
That's it!
Come on, laugh, Milord!
Come on, sing, Milord!
La-la-la...
That's right, dance, Milord!
La-la-la....well done Milord!
La-la-la...do it again Milord!
