זה ממש מעניין אותי לפעמים להעלות באוב זכרונות כואבים מאיזה גבר כזה או אחר שהיה כאן לחודש או לשבוע.
אני לא זוכרת את השם. זה מוזר כמה משמעות הביאו אותם אנשים בעיצוב הנפש שלי, אבל החשיבות שלהם הייתה כל כך נמוכה, שאינני זוכרת את שמם. אינני זוכרת כיצד בחרתי לברוח מהטפרים האפלים של אותם חיות אדם או אנשים ואינני זוכרת איך הכרנו. אלו שאין להם שם, הם לרוב רק סיטואציה אחת. חודש, חצי שנה, שנה, ועדיין הם נזכרים רק לפי שעה אחת או דקה אחת מהזמן שהעבירו איתי. מקרי ביבליוגרפיה רגעיים שנכתבים אל דפי ההיסטוריה שלי כמו לזכור את הפעם הראשונה שבה נכשלתי במבחן.
מבטים אלימים, מילים כואבות, מגע מלוכלך, זה מה שאני זוכרת מהם, והם לא חשובים יותר, אין להם שם.
בעבר הייתי אומרת שאני לא טובה עם שמות, שהזכרון שלי לא טוב. זה לא נכון. פשוט אין להם שם, הם לא חשובים והם לא מעניינים לי את הביצה.
לכל איש יש שם אולי, אבל להם אין, לא נתתי.
