הכותרת לא לגמרי מדויקת, זה יותר "אחרי פירוק יצרים בסשן" Clarity מאשר אחרי גמירה, כי לא הייתה שם גמירה פיזית, יותר מנטאלית.
אני שוב פוחד, פוחד מעצמי, פוחד מהמוות, פוחד דברים שאולי אין לי שום יכולת שליטה בהם, פוחד.
תמיד ראיתי בעצמי מפלצת, כדור הרס, שור בחנות חרסינה (יסלחו לי פה אנשי הביטויים בעברית, הביטוי באנגלית מציין 'שור' ולא 'פיל'). תמיד מרגיש לי כאילו אני הורס כל דבר שאני נוגע בו. למה אני מרגיש כך? שנים של 'שיחות עידוד' מאלו שקראו לעצמם המשפחה שלי, שנים על גבי שנים שבהן הם השכילו להסביר לי (גם כשלא רציתי בכך, וגם כשלא שאלתי אותם) כמה אני לא טוב בכלום וכמה אני לא טוב עבור כלום. בסופו של דבר הסלע שהיה הביטחון העצמי שלי נסדק וכל המילים הללו החלו לחלחל עד שהן זיהמו את כל מי התהום שהם התודעה שלי. עכשיו? עכשיו כל דבר קטן יכול לרסק אותי לאלפי רסיסים, לא משנה כמה טוב אני עושה, אם גרמתי למישהו אחד לכאב (כאב רע, מן הסתם) - הכל נעלם ואני הופך חזרה לכדור ההרס שתמיד הייתי, למפלצת, לשור המשתולל בחנות החרסינה. אני שוב פוחד מעצמי. מה אם אני מאמלל את בת הזוג שלי? מה אם היא לא רואה את זה, כי היא שבויה במין תסמונת סטוקהולם הזויה שכזאת? האם אני בכלל עושה איזשהו טוב בעולם הזה? מה אם העולם הזה באמת היה יותר טוב בלעדי?
&pp=ygUNd3JlY2tpbmcgYmFsbA%3D%3D
ואז אני גם פוחד מהמוות, מהמוות שלי, שיותר את אוהבי עם כאב שאני לא רוצה לגרום להם, מהמוות של אהובי, שאני לא מצליח לדמיין את העולם שלי בלעדיהם. אפילו מהמוות, הבלתי נמנע, של חיות המחמד שלי. אני זוכר עד כמה כאב לי לאבד 'חברים' על ארבע, הם הרבה יותר מחברים, לכן המרכאות, על חלקם באמת עברתי את שבעת שלבי האבל, על הכאב מהאובדן של חלקם לא התגברתי עד היום. אף אחד לא רוצה לחוות כאב אמיתי, הרי, בואו נודה בכך. והכאב שמגיע מתוך אובדן של אהובים, בין אם הם בעלי חיים מסוג אדם או מכל סוג אחר, הוא הכאב הכי אמיתי שיש. אז איך מתמודדים עם כאב כזה? עם כאב שלעולם לא באמת עובר. איך מתמודדים עם עוד פרצוף שמופיע רק בחלומות ומזכיר לך כמה אתה אוהב אותו? איך מתמודדים עם הגעגוע והריקנות שמגיעה כשמתעוררים מהחלום והם לא שם? המון שאלות ללא תשובות...
למה כל השיט הזה מגיע אחרי סשנים מסוימים, ואחרי אחרים לא?
ואל תנסו לבלבל לי את המוח לגבי דרופ, אני יודע מה זה דרופ ואני יודע שגם שולטים עשויים לחותת דום-דרופ. אבל העובדה היא שזה לא מגיע עם כל סשן, וזה גם לא מגיע עם כל דרופ. כן כן, כל דרופ הוא שונה ולא כל הדרופים נולדו שווים, בלה בלה בלה... אפשר להוציא קיטור בבית הזה בלי שאף אחד ינסה להסביר לי את כל מה שאני כבר יודע אחרי כך וכך שנים בעסק הזה?
בקיצור, אני לא יודע מה אני מנסה להשיג בכתיבה הזאת. אבל אני יודע שזה לא שייך לפרופיל הרגיל שלי, ולכן זה מגיע לפה.
Thank you for cumming to my TED talk