ירושלים של זהב

בזמן האחרון כשאני משועממת ומנסה להעמיד פנים שאני לא צריכה לעשות את מה שאני צריכה אני נכנסת לצ'אט. (זה מצחיק כי בזמן שכתבתי את המשפט האחרון אז נזכרתי במורה הקשוחה ללשון בתיכון, פסוקית זמן, פסוקית סיבה חחחח טוב מספיק להתפזר יעל). בכל מקרה, אני אוהבת שמדברים איתי על הבלוג שלי. ואתמול לפחות שלושה אנשים שונים דיברו איתי על הפוסט האחרון שלי. אחד מהם כתב לי שזה ממש מעניין לקרוא אותי ושהוא אוהב את הכנות שיוצאת לי בכתיבה. אחר כך דיברנו על חשיבות הלייקים והגענו למסקנה שבבלוגים כמו שלי, שאין תמונות, יש בבירור פחות לייקים. אבל כל לייק שווה יותר. כי לייק על טקסט שאני כותבת פה נותן לי את התחושה שיש אנשים שמזדהים עם החוויות שלי. אז מה התובנה שלי? בעיקר שהחשיבות של הבלוג הזה בשבילי היא היכולת להוציא את הדברים שמסתובבים לי בראש החוצה. יש בזה ערך טיפולי לדעתי. גם אני בוחרת פוסטים ונותנת לפסיכולוגית שלי לקרוא, זה מדהים. אז לאנשים שקוראים אותי, תודה על התגובות וכיף לי לשמוע אתכם:)

אני חולה על זה שאחרי פוסט מוצלח בבלוג אז קונים לי מנוי. אם יש דבר אחד שאני אוהבת זה מנוי בבלוג.

(יש עוד דברים שאני אוהבת, ברובם זה מאכלים)

כתבתי את הפוסט הזה בחלקים אבל כל האירועים המתוארים לעיל התרחשו ביום חמישי האחרון.

אתמול היה אחד הערבים המשמעותיים מבחינת הבדסמ שלי. אני עוד צריכה לחשוב מה היה שם אבל אני רוצה לספר לכם. 

במהלך השבוע ניסיתי לעבור תהליך אילוף שאהיה כלבה טוטאלית. במהלך היום הסתובבתי בלי תחתונים ועם פלאג בתחת. בשעה שתיים הייתה לי פגישה עם הפסיכולוגית שלי אז ביקשתי ממנו רשות להוציא את הפלאג. הוא הסכים ואמר לי מתי שכבר עמדתי ליד הדלת שלה שאני אעדכן אותו אחר כך מה היה בפגישה. היה ברור לי שאין מצב שאני מכניסה מישהו למרחב הזה, אפילו לאמא שלי אני לא מספרת מילה על מה שקורה שם. בחמש הדקות הראשונות של הפגישה הייתי מזועזעת מהדרישה שלו ופחדתי להגיד לו לא. מיד אחרי שהפגישה נגמרה גמגמתי לו משהו שאני צריכה את המקום הזה בשביל הבריאות הנפשית שלי. הוא ישר אמר שהוא מכבד ועזב את זה. עכשיו כשאני כותבת את זה אני מבינה שהרגשתי שאני צריכה להלחם על המקום הבטוח שלי. זאת הייתה חוויה קשה בשבילי והרגשתי שעוד שנייה הוא פורץ את הדלת ומחרב לי את המקום שבניתי במשך יותר משלוש שנים. 

נשים שקופית מעבר זמן ונגיע לערב. הגעתי למרכז אל הבית של נשלט שלי. חלק מהתנאים שלי לכניסה לתהליך האילוף היה שהוא לא מונע ממני את הקשרים הבדסמים הנוספים שיש לי. לפני הסשן עם הנשלט השולט אמר לי שהוא רוצה שאני אצלם את עצמי בוידאו. הוא גם בנה איתי איזה תסריט כללי לסשן. עכשיו, אני טיפוס סופר ספונטני. במקרה הטוב אני זוכרת להביא את הדברים שאני צריכה להביא וגם זה לא קורה אם לא מזכירים לי. אז באתי וכזה ניסיתי לגרום לנשלט לשבת על הברכיים. לא משנה, זה יצא מביך. הנשלט ביקש שנשב ונדבר קצת לפני הסשן וזרמתי איתו. אני בן אדם כנה עד מוות אז במהלך השיחה סיפרתי לו גם את הסיפור עם הוידיאו שהשולט ביקש וגם את הסיפור עם הפסיכולוגית. הנשלט התחיל להרצות על זה שזה לא בסדר וזה נקודות לרעתו בלה בלה בלה. הוא עצבן אותי אז אמרתי לו לשתוק. בשלב הזה כבר לא לבשתי את הבגד הסקסי משיין ואת הסטרפאון. הוא הביא לי פיג'מה רכה כפרעליו. הוא קלט שאני עצבנית והציע שנזמין אוכל. ברגע שהאוכל הגיע נרגעתי חחחחח.

בקיצור, שלחתי לשולט הודעה שממנה היה ברור שאני לא בעניין של להיות כלבה טוטאלית. מה המסקנה שלי מכל הסיפור הזה? שאני לא מתכוונת להתחייב לשום דבר ולאף אחד. אני רווקה הוללת וכיף לי ככה.

באחד הפוסטים המוקדמים שכתבתי ("אדם צועק את שחסר לו" לא יודעת איך שמים קישור, אם חשוב לכם אז תחפשו) כתבתי על דברים שחשבתי שחסרים לי. הייתי ילדה. כאילו, אני עדיין ילדה זה לא סותר:)

טוב איפה הייתי? אה כן. בשלושת הימים האחרונים אני עוברת תהליך אילוף רציני. זה קצת לא ברור לי איך אני נכנסתי לזה כי כבר אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני אמצא שולט נורמלי מהכלוב. הוא התגנב אל הגוף שלי בלי שהבנתי מה הוא עושה. ועכשיו אני כותבת את הפוסט הזה עם פלאג ובלי תחתונים. מרגישה שזה בדיוק מה שאני צריכה להיות. כלבה אמיתית. אז זה מה שהיה חסר לי, טוטאליות.

אז אני כבר יומיים מדברת עם שולט מהאתר. לצערי נכוותי יותר מדי פעמים בקשרים עם שולטים דמיקולו אז הייתי קשוחה אליו בהתחלה, הודעתי לו שאין מצב שאני מוותרת על הקשרים שכבר יש לי (נשלט וזוג לשאלתכם). והוא אמר לי שזאת הבטחה שהוא לא ייגע לי בזה. בקיצור, החלטתי לנסות לעבור אילוף ממנו. אז אני גאה להציג לכם את הכלבה שבדרך להיות כלבה טוטאלית. במה זה מתבטא? בזה שאני לובשת חצאית בלי תחתונים, מלפפון בכוס, חולצה בלי חזייה ואטבים בציצים. והאדון בפגישה. ואני מתה מכאבים, אבל זה כל כך מרטיב אותי שאני עושה בדיוק מה שהאדון רוצה. השאלה היא רק אם אני אשרוד עד שבע וחצי, זה הזמן שאני מסיימת את העבודה.

עריכה: יש לי נשלט וירטואלי נוסף שאני מחבבת פלוס פלוס והוא מעלף ואני לא כותבת את זה כי הוא נעלב שלא הזכרתי אותו בפוסט(סתם צוחקת, אתה אחלה)

ובעיקר לגברת מבט לאחור. הרי ידוע שהסשן האהוב עלייה הוא שהיא קשורה ושהשולט שלה אוכל פקאנים מסוכרים מהפופיק שלה.

אנשים שמכירים אותי יודעים מה הדבר שמעסיק אותי בדרך כלל. זה קל, הרעב. אני תמיד רעבה. אבל עכשיו אני שבעה, זה לא קורה בדרך כלל.

זה התחיל אתמול בערב, גיליתי נשלט שגר ממש קרוב אליי. עכשיו אתם שגרים במרכז לא מבינים אבל זה קשה למצוא בדסמים פה בפריפריה. גועל נפש. בקיצור הוא הציע לי שהוא יבוא כבר אתמול אבל כבר קבעתי עם מישהו אחר.

אז נפגשנו היום. הוא קנה סטייקים ברמי לוי וחיכה לי באוטו ליד הבית. נסענו לכיוון כללי שהכרתי אבל הוא המשיך לנסוע, בסוף מצאנו (הוא מצא אני רק לא הפרעתי) איזה מקום ירוק בצד הכביש, חבל שלא צילמתי. היו פרפרים וירוק וכלניות. זה היה מעלף חושים. החלק המצחיק הוא שאמרתי לו שזה יהיה מפגש ונילי חחחחח. שיחקנו יפה מאוד 😍. בקיצור, הוא גמר מזה שקראתי לו כלבה ואז הוא הכין לי בשר כבש. עד עכשיו יש לי את הטעם בפה. 

בקיצור, אני שבעה ושמחה ומחכה להיפגש איתך עוד פעם:)

יש לי מנוייייייי

תאכלו תחתתתתתתת

דרישות התפקיד:

1. בעל רכב

2. אוהב לרדת

3. מתחבר להשפטות

נקודת בונוס: בלי שגיאות כתיב בבקשה.