ירושלים של זהב

זה התחיל בהודעה שנונה שהוציאה ממני חיוך. החזרתי את הכדור במשחק פינג פונג מהיר. תוך כדי שאני מחכה להמשך במשחק אני מסתכלת בפרופיל, זה נראה לי איש כנה - יותר טוב ממה שאפשר לאמר על רוב האנשים פה. והמשחק ממשיך ברמיזות ובשנינות, איך שאני אוהבת שנינות. אני כותבת לו בזריזות עוד שנינה ונכנסת לבלוג שלו. מהר מאוד אני מבינה שיש פה עסק עם אדם שמחובר לצד האפל שלו כמוני ואפילו יותר ממני. אני עוצרת לחלקיק שנייה ושואלת את עצמי אם יש לי אומץ לב. והבטן והכוס שלי גוררות אותי לתת לו להכנס לצ'אט יותר קל מפה. הוא מתאמץ לגרום לי להרגיש פחד אבל הוא לא מבין שהדבר שהכי מפחיד אותי זה אני. ועכשיו מה? עכשיו מחכים לתיאום פגישה. תאחלו לי בהצלחה:)