לפני 3 שנים. 5 בדצמבר 2020 בשעה 14:52
אני אוהבת לקרוא בלוגים. אוהבת, מה תעשו לי. ובכל פעם שאני רואה נשלטת/ שולטת שיש לה סיפוק בדסמי אני מרגישה דקירה קטנה בלב. אני תמיד אהבתי כאב, הייתי בחוג ג'ודו כשהייתי ילדה ואהבתי להפיל וליפול. התחושה הזאת שאת נופלת בחוזקה על הגב וכל האוויר בורח מהריאות. פחד ועונג בו זמנית. אני כל פעם מחדש נותנת את עצמי ומקווה שהחור הזה בנשמה יתמלא. והוא לא מתמלא, אולי הוא אף פעם לא יתמלא.